ה"פ 7049-05-14 באדר נ' להתיישבות שיתופית בע"מ ואח'

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "האגודה") עותרת לסילוק התביעה כנגדה על הסף, ולחלופין מבקשת היא כי בית המשפט יורה על עיכוב ההליכים בתובענה בשל קיומה של תניית בוררות בינה ובין המבקש.

עניינה של התובענה בדרישה של המבקש לפיה ינתן צו המורה למשיבה 2 להתקשר עמו בהסכם חכירה, שכירות או "כל חוזה אחר שיעניק לו זכויות עצמאיות וישירות" במשק בו הוא מחזיק זה כ- 40 שנה בבית נקופה. כן עותר המבקש למתן צו שיחייב את המשיבה להורות לאגודת המים האזורית לספק למבקש מים לשימוש חקלאי; ומבקש הוא כי ינתן צו למתן חשבונות כנגד המשיבה.

בקצירת האומר יובהר כי המבקש היה חבר באגודה (המשיבה) משנת 1970 לערך ועד ליום 24.1.2000. ממועד זה ביקש המבקש להפסיק את חברותו באגודה, ודרש כי יוענק לו חלק יחסי "באמצעי היצור ובכל יתר הרכוש המוחזק בידי האגודה". המשיבה הודיעה כי היא מבררת את העניינים הנוגעים לדרישותיו, אולם עד למועד הגשת התובענה לא השיבה תשובה עניינית לדרישות. ביום 22.1.2014 פנה ב"כ המבקש למשיבה 2 בבקשה כי יערך חוזה חכירה עם המבקש.

המבקש סבור כי הוא זכאי להירשם באופן עצמאי כבעל הזכויות במשק, וכי יש לחייב את המשיבה 2 לחתום עימו על הסכם מתאים ולרשום את זכויותיו. כן דורש הוא כי המשיבה תחייב את אגודת המים האזורית לחתום עימו על הסכם, מאחר ולדבריו הוא מתעתד לפעול כחקלאי. עוד טוען המבקש כי המשיבה משכירה את כל השטחים החקלאיים במושב, ובכלל זה את החלק הבלתי מסויים לו הוא זכאי, ולפיכך יש לעשות צו למתן חשבונות כדי שיוכל לתבוע את חלקו היחסי מרווחי המשיבה.

המשיבה טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף. כפי שהובהר בפתח הדברים, הסעדים הנדרשים מהמשיבה בהמרצת הפתיחה הם שניים בלבד: מתן הוראה לאגודת המים האזורית ומתן חשבונות. המשיבה טוענת כי אין מקום לסעד הראשון, הן מאחר והוא עתידי וערטילאי; הן מאחר והמבקש אינו עונה לתנאים להענקת הסעד; הן בשל "העדר מקור נורמטיבי" לזכותו של המבקש; והן מאחר ולמעשה הצו שינתן ישפיע על אגודת המים האזורית שאינה צד להליך. אשר לדרישה למתן צו לחשבונות טוענת המשיבה כי לא התקיימו התנאים שבפסיקה למתן צו מעין זה, ובפרט הדרישה למערכת יחסים מיוחדת; וכי מכל מקום הדרך לדון בבקשה מעין זו היא במסגרת הליך אזרחי רגיל. על כל אלה מוסיפה המשיבה וטוענת כי תקנון האגודה, שהמבקש עצמו מודה כי היה חבר בה כ-40 שנה, כולל תניית בוררות החלה בכל סכסוך בין המשיבה לבין חבר או חבר לשעבר. לפיכך עותרת היא לסעד חלופי של עיכוב ההליכים בתובענה, בהתאם להוראת סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

המבקש סבור כי יש לדחות את בקשות המשיבה. לשיטתו הסעד העיקרי בתובענה הוא הסעד המורה על הסדרת זכויותיו, והסעדים האחרים אינם אלא פועל יוצא של סעד זה. הסעד שעניינו ב"מכסת המים" הוא "צו עשה" שינתן מייד עם הקביעה כי הוא זכאי להירשם כבעל זכויות בחלקה, ומכל מקום – זכאי הוא למכסת מים מכח חלקו היחסי באדמות. אשר לסעד של מתן חשבונות, זה נובע מחברותו רבת השנים באגודה, ומזכותו לחלק היחסי בהכנסות מהשכרת החלק היחסי של אדמותיו. לשיטתו יש לברר סעד משני זה יחד עם "הסעד העיקרי שעניינו המקרקעין" (סעיף 24 לתשובה). עוד טוען המבקש שאין מקום לעיכוב ההליכים מאחר והתביעה כנגד המשיבה אינה בעניינם הנופלים בגדר "עסקי האגודה" אליהם מתייחס התקנון; ובשל העובדה כי במהלך ארבע שנים של מגעים עם המשיבה "למדה" זו את בקשתו ולא הציעה פנייה לבוררות. המבקש מוסיף וטוען כי קבלת בקשה זו תביא לפיצול התביעה כלפי המשיבה וכלפי המשיבה 2 והדבר יגרור סרבול מיותר של ההליכים.