ה"פ 7037-05-15 לוטוס יבוא ויצוא בע"מ נ' אמ.אס.סי (ישראל) בע"מ

בקשה לצו במעמד צד אחד תחילה, למניעת דיספוזיציה בטובין שרכשה המבקשת מחברה זרה ואשר המשיבה הובילה בדרך הים ואמונה על שחרורם.

1.מכתב התביעה עולה כי המבקשת מייבאת מזון, בעיקר מספקים במצרים. לפי נוהג העבודה לו היא טוענת, ראשית מגיעים הטובין לנמל, רק אז מעבירה המבקשת את הכספים לספק בהעברה בנקאית, ואז מאשר לחברת השילוח לשחרר את הטובין לידי המבקשת.

2.במקרה דנן ייבאה המבקשת ארטישוקים קפואים מספק מסויים במצרים (להלן: הספק), בהתאם לנוהג האמור, תמורת 120,000$. המשיבה, ניתן להבין, היא סוכנתו של המוביל הימי שביצע את ההובלה של הטובין. הטובין הגיעו לנמל אשדוד ביום 25.4.15, המבקשת השלימה את ההעברה הבנקאית ביום 29.4.15, ובכל זאת – לא שוחררה הסחורה, שעה שאין בידי המשיבה אישור מן הספק לעשות כן, והמבקשת אף אינה אוחזת בשטר מטען מקורי. המבקשת ניסתה לבוא בדברים עם הספק המצרי, במישרין ובעקיפין, בחוסר הצלחה. מן הנתונים שהצטברו בידי המבקשת עולה כי נפלה קורבן לתרגיל עוקץ של הספק, המבקש להותיר בידו את הכסף ואת הטובין גם יחד. המשיבה מצדה, אף שקיימה בירורים עם הספק, אינה מוכנה לשחרר את הטובין בהיעדר שטר מטען מקורי ואינה רואה עצמה צד לסכסוך.

3.מכאן התביעה, להורות למשיבה לשחרר את הטובין גם בלא שטר מטען מקורי, כפי שנעשה כבר במספר מקרים קודמים בפסיקה שאליה מפנה המבקשת. בגדרי התביעה – בקשה לסעד במעמד צד אחד (שהוא הנדון כאן) וצו זמני, שיאסור על שחרור הטובין בידי המשיבה, השמדתם, או ביצוע כל דיספוזיציה אחרת בהם.

4.דין הבקשה לסעד במעמד צד אחד להתקבל: ברור שאם לבירור הבקשה לסעד זמני תעביר המשיבה את הטובין לאחר או תשמידם, יהפוך ההליך כולו למיותר. אשר לנזק הכרוך במתן הצו (שהוא צו מניעה, ולא צו עשה "זמני" להעברת הסחורה), ככל שיתברר כי לא היה מוצדק, הרי שמובן כי הוא מתמקד בדמי השהייה והאחסון הכרוכים בהותרת הטובין בעינם (שלפי דברי המבקשת עצמה בהודעתה הנספחת לתובענה הם גבוהים), וזאת ניתן להבטיח בערובה מתאימה. סיכויי התביעה – האם ניתן להורות על שחרור טובין בלא שטר מטען מקורי, בנתון לתנאים מסוימים – הם כאלה שאינם משליכים מהותית על הצורך במתן הצו.

5.נוכח האמור, ניתן צו ארעי כמבוקש בסעיף א' לבקשה, עד החלטה אחרת בבקשה לסעד זמני. הצו נכנס לתוקפו מיידית, אולם תנאי להיוותרותו בתוקפו הוא הפקדה עד מחר, 7.5.15, של פקדון או ערבות בנקאית שתשמש ערבון, בסכום של 15,000 ₪, כמו גם ערבות צד ג' שאינו תאגיד בסכום האמור (או פקדון נוסף תחתיו, כך שהסכום הכולל של הערבון יעמוד על 30,000 ש"ח), וזאת להבטחת המשיבה בגין כל נזק שייגרם לה כתוצאה ממתן הצו אם יפקע נוכח הפסקת התובענה או מכל סיבה אחרת. מודגש כי אלו הן הבטוחות לעת הצו הארעי, ומובן שאפשר כי הן ישונו ואף יוגדלו ככל שיינתן צו זמני עד החלטה אחרת בהליך העיקרי.

6.המבקשת תודיע למשיבה מיידית. תגובה לבקשה לסעד זמני עד יום 10.5.15, שאז תינתנה הוראות נוספות.

7.עד כאן – לצו, ועתה – לתוחלתו. עסקינן, דומה, בנכסים פסידים. ככל שיידרשו הארטישוקים הקפואים להמתין במחסנים בסביבות נמל אשדוד עד להכרעה בהליך השיפוטי, ספק אם תהיה בהם תועלת. על כך יש להוסיף שמדובר בתביעה – שהמבקשת נמנעה לצרף לה את הספק כנתבע – שאינה טריוויאלית. העקרון הוא ברור וידוע: שטר המטען המקורי, כתנאי לשחרור הטובין (ראו: ע"א 6260/97 Polska Zelugla; ע"א 3656/99 טרנסכלל). מטעימה המבקשת: ניתן חרף האמור, בנסיבות המתאימות, להורות על השחרור גם לידי האוחז בשטר המטען, והיא נסמכת על מקרים שבהם כך פסקו הערכאות הדיוניות (בש"א 1912/06 אפנת רן-לי סחר (14.5.06); ת"א 35278-08-11 גרין ספנות (25.4.12)). שאלה גדולה היא האם אלו הנסיבות, וזאת יתברר בהליך העיקרי. אולם בכל מקרה, גם כאשר מורה לבסוף בית המשפט על שחרור כאמור, ייעשה הדבר כעקרון בתנאים, ובראשם הבטחת המוביל הימי וסוכנו (ראו: שם; כמו גם ע"א 47605-05-10 ספורט ר.מ.מ).

8.מצטרפים אפוא הנתונים הבאים: שאלת סיכויי התביעה (כאשר המסמכים הקיימים דלים, והספק אינו בתמונה); תביעה שאם תתקבל תחייב כנראה חיוב בהבטחת המוביל הימי; ונכס שעלול להתכלות או להפוך חסר תועלת בתוך זמן קצר. מכאן, שאף בהינתן הצו הארעי, דומה כי נכון יעשו בעלי הדין אם יבואו בדברים, ויבחנו האם ניתן להסכים על שחרור הטובין בכפוף לקבלת מכתב שיפוי סטנדרטי של המוביל הימי, וערבות בנקאית לפרק זמן ממושך דיו, שסכומה ייקבע בזיקה הולמת לשווי ה- CIF של המטען. יודגש: איני מחווה כל דעה להליך העיקרי, אלא מוצע רק בדוחק הזמנים לצדדים לבחון, מבלי להודות בכל טענה, אם ניתן לייתר את ההליך במתווה המוצע או דומה לו.

9.תגובה לבקשה לסעד הזמני כאמור, ולחלופין הודעה בשאלה אם התייתר ההליך נוכח האמור לעיל, עד יום 10.5.15. תז"פ ליום 11.5.15.