ה"פ 68724-09-16 מדינת ישראל נ' חסן מנסור - פסקדין

1.כנגד המשיב הוגשה בקשה לעיכוב יציאתו מן הארץ בשל חוב עצום שחבה חברה שהוא בעל מחצית ממניותיה. הבקשה הוגשה על פי סעיפים 8(א) ו-8(ד) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), ובמסגרתה עתרה המבקשת ליתן צו המורה על עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ לתקופה של שנה. המשיב סבור שאין כל בסיס למתן הצו שעה שלא הוכח שבכוונתו לעזוב את הארץ. לטענת המשיב, מדובר בחוב של חברה שהוא רק אחד מבעלי מניותיה, ואין עילה למתן הצו המבוקש המהווה פגיעה משמעותית בזכויותיו.אקדים ואציין כבר כעת, כי מצאתי לקבל את הבקשה, ונימוקיי יפורטו להלן.הרקע ותמצית טענות הצדדים2.על פי טענות המבקשת, לחברת הדרן חברה וחקלאות בע"מ (להלן: החברה החייבת) זכויות במקרקעין שבהם באר מים (להלן: הבאר). לחברה החייבת היה רישיון להפקת מים משנות ה-50, שפקע במועד שלא הובהר. למרות העדר רישיון תקף, המשיכה החברה החייבת לשאוב מים מהבאר ולספקם לכ-200 בתי אב וכ-2,500 דונם של אדמה חקלאית, באמצעות מכירת המים לתאגיד המים מעיינות המשולש בע"מ (להלן: תאגיד המים). על פי האמור בבקשה (ועולה מנספח א' שצורף לה), חובה של החברה החייבת נכון להיום, מגיע לסכום עתק של 78,393,983 ₪ לרשות המים, בשל היטלי הפקה, בגינם הוצאו דרישות לתשלום חוב ולא שולמו.המבקשת עתרה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, שהוא בעליה של 50% ממניות החברה החייבת. עוד נתבקש בית המשפט ליתן סעד ארעי מיידי עד לדיון שייקבע במעמד שני הצדדים, בשל מידע על פיו מתכוון המשיב לצאת מן הארץ "תוך מספר שעות הקרובות".לטענת המבקשת, הבעלים הנוסף שאף לו 50% ממניות החברה החייבת הוא אסיר, ועל כן המשיב הוא הגורם היחיד שמכוחו להסדיר את חובה של החברה החייבת. המבקשת טענה כי המשיב יוצא באופן תדיר מן הארץ ובמהלך 16 השנים האחרונות, יצא מן הארץ למעלה מ-100 פעמים, ומכאן עולה חשש כי למשיב עסקים בחו"ל והוא עשוי להשתקע שם.המבקשת ביצעה חקירה הן למשיב והן למנהל תאגיד המים, שאישר בחקירתו כי המים מופקים על ידי החברה החייבת, אולם בהנחיית בעליה, התשלום עבור המים מועבר לשלוש חברות אחרות: חברת לורד א.מ יזמות בע"מ (להלן: חברת לורד); חברת הברון 80 ניהול ויזמות בע"מ (להלן: חברת הברון); וחברת הדרן 10 בע"מ (להלן: חברת הדרן 10).המבקשת הוסיפה וטענה, כי לאחר החקירה עצר מנהל תאגיד המים את התשלומים עבור קניית המים, וגם הפסיק לפרוע את חשבון החשמל הנוגע להפעלת הבאר, ובשל כך הופסקה אספקת המים לשטחים חקלאיים נרחבים ול-200 בתי אב. בדיון הובהר כי אספקת החשמל לבאר חודשה – למרות שלא משולם חשבון החשמל, ולא ניתן לדעת מתי יופסק זרם החשמל למשאבה של הבאר, וכתוצאה מכך תופסק השאיבה ומשפחות רבות יימצאו מנותקים ממים זורמים. המבקשת סבורה כי הדבר בלתי נמנע ועשוי להתרחש בקרוב, וכאשר יתממש סיכון זה, ימצא המשיב עצמו בסכנה ממשית, שהיא בבחינת תמריץ עבורו לעזוב את הארץ לצמיתות, ולסכל בכך כל אפשרות לגביית החוב.3.הבקשה הגיעה לשופט תורן ביום הגשתה (27.09.16) בשעות הלילה, וניתן צו ארעי, תוך שנקבע דיון בפניי במעמד שני הצדדים ביום 06.10.16.4.ביום 05.10.16 הגיש המשיב בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ותשובה להמרצת הפתיחה. המשיב טען כי החוב של החברה החייבת התיישן ברובו, וממילא אינו חובו של המשיב, שהוא המחזיק ב- 50% ממניות החברה, אך "מעולם לא שימוש כמנהל פעיל" בחברה החייבת (סעיף 4 לתגובה). לגישת המשיב, הוא אינו נחשב כ"בעל מניות עיקרי" בחברה ואין כל מקום להענישו על חוב של תאגיד, ולמנוע את יציאתו מן הארץ, תוך פגיעה קשה בזכויותיו. המשיב סבור כי עצם נסיעותיו החוזרות מעיד על קשריו המשפחתיים בחו"ל ולא על כוונה להגר מן הארץ ועובדה היא, כי הוא חוזר לארץ בכל פעם ולא השתקע בחו"ל. המשיב טען כי רכש כרטיס טיסה לנסיעתו המתוכננת עוד לפני שזומן לחקירה על ידי המרכז לגביית קנסות, ומדובר בכרטיס הלוך ושוב עם תאריך חזרה, שהוא מתכוון לעשות בו שימוש. הצדדים התייצבו עם מצהיריהם לדיון שנקבע. במהלך הדיון העידו מנהל המרכז לגביית קנסות והמשיב עצמו, ונשמעו טיעוני ב"כ הצדדים, וכן נשמע בקצרה יועץ משפטי בלשכה המשפטית של רשות המים.דיון והכרעה5.סעיף 8 לחוק שכותרתו "עיכוב יציאה מן הארץ לשם מניעת סיכול הגבייה" קובע כך:"(א) היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לבית משפט שלום ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו.(ב)בית המשפט לא יתן צו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, ובית המשפט שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת...(ד)היה החייב תאגיד, ניתן לבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי סעיף זה נגד מנהל בתאגיד; בסעיף קטן זה, "מנהל בתאגיד" - מי שמשמש כמנהל הכללי של החברה, או בעלי המניות העיקריים שלה הרשומים אצל רשם החברות, ובכל תאגיד אחר - מנהלו הכללי, חבר ועד או שותף."6.אין חולק, כי צו עיכוב יציאה מן הארץ לא יינתן כדבר שבשגרה. בבג"ץ 3914/92, לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו, פ"ד מח(2) 491 [1994], נקבעה נוסחה המאזנת בין זכותו של אדם להיות בן חורין, בעל חירות תנועה לעזוב את הארץ, לבין זכות להגנת הדין, לקיים הליכי משפט ולהבטיח ביצועו של פסק דין. נקבע שם (בעמ' 507) כי "נראה לי כי אמת המידה החוקתית הראויה היא זו: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין." הובהר כי בנוסף לחשש אמיתי כאמור, הסמכות תופעל רק לאחר בחינה "אם קיימות דרכים דראסטיות פחות להבטחת האינטרס הראוי להגנה, בלא לפגוע בחופש התנועה" (עמ' 509). בית המשפט העליון ציין (שם) כי "מתן הצו אסור לו שיהא עניין של שיגרה, ומן הראוי שיינתן אך בנסיבות המצדיקות את הדבר."7.עם זאת, בל נשכח את גובה החוב הרובץ לפתחה של החברה החייבת, בה מחזיק המשיב מחצית המניות. מדובר במילונים רבים של שקלים, שעשויים להוות תמריץ לעזוב את הארץ, למי שחושש כי הוא עשוי להיות מחויב באותו חוב, כולו או חלקו. הובהר בדיון, כי למשיב שני ילדים המתגוררים דרך קבע בחו"ל, והוא נוהג להרבות בנסיעות לבקר בני משפחה, ואולי גם חברים. עוד הבהיר המשיב בעדותו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 30-32), כי "אני גרתי פיזית מעל ל- 30 שנה בחוץ לארץ. כל החברה שלי.. הילדים שלי נולדו בארה"ב, גדלו, סיימו אוניברסיטאות, הבת התחתנה... נסעתי לביקורים, לחופשות...". ברע"א 3925/15, רונן אברבוך נ' Otkritie International Investment Management Ltd [10.09.2015] דן בית המשפט העליון בעיכוב יציאה מן הארץ שנתבקש על פי תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. באותו עניין, ניתן בבית משפט בחו"ל פסק דין המחייב את המערערים לשלם למשיבות מיליוני שקלים, והמשיבות הגישו תביעה לאכיפת פסק חוץ. נקבע שם (בפסקה 11 לפסק הדין), כי "החשש מפני יציאת המבקשים מן הארץ לבלי שוב, או למצער לתקופה ממושכת, בהתחשב בין היתר בסכום הגבוה שנפסק לחובתם בפסק הדין האנגלי וכן בזיקתם לחו"ל, איננו חשש בעלמא."ברע"א 7815/09, אופיר יונתן דוד נ. אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ [03.11.2009], נקבע (פסקה ט' לפסה"ד) כי "אמנם עסקינן בצו עיכוב יציאה, אשר דרישת השכנוע בקבלתו גבוהה יותר משל סעד זמני אחר...אולם הראיה שדרושה להוכחת חשש סביר להימלטות אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות חלק ממערכת של ראיות נסיבתיות... העובדה שמשפחתו הגרעינית של המבקש עודנה בארץ אינה מקהה את החשש לעזיבת הארץ באופן שיכביד על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין, הואיל והעתקת מקום מגוריה של המשפחה בעתיד איננה בלתי אפשרית." לקביעה שניתן לקבוע שיש ראיה-לכאורה-כלשהי, גם על בסיס צירוף של ראיות נסיבתיות, ר' גם ר"ע 558/85, ארנון אילין נ. שמואל רוטנברג, פ"ד מ(1) 553, 555 [1985].בענייננו, לנוכח הקשר הרציף והממשי של המשיב למשפחתו בחו"ל, והעובדה כי הוא התגורר עשרות שנים בחו"ל ואין זה מן הנמנע כי יבחר לעשות כך שוב בעתיד, ובשים לב לסכום החוב העצום של החברה שהוא בעל מחצית מניותיה, מצאתי כי קיימת ראיה מספקת לקבוע כי ישנו "חשש כן ורציני" כי המשיב יבחר לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת. 8.הצדדים חלוקים בשאלה, אם המשיב הוא מנהל פעיל בחברה החייבת, או "בעל מניות עיקרי" כנדרש בסעיף 8(ד) לחוק. לטעמי, יש להשיב בחיוב לשאלה זו, על שני חלקיה.לעניין פעילותו של המשיב בחברה החייבת, הסביר המשיב (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמוד 10, שורה 14):"ת. אני לא בתמונה. פעם, מתוך דיבור שם... נפגשתי עם עו"ד ראבי שנמצא פה, עם תמי שור והיא אמרה לי שהמכתבים שלי חוזרים...ת. אמרתי שצריך לשים סוף לעניינים האלה מרוב הבלבולים. אני יודע שיש בעיה ואני רוצה לפתור אותה. ת. מי שמוכן לעזור לך לפתור בעיה, כל אחד שמוכן לפתור, בבקשה.ש. אז אתה נותן הוראה, אתה מעורב בניהול? האם עדיין לאור מה שהצגתי, עומד על כך שאתה לא מעורב בניהול?ת. שוב, זו לא דרכי בחיים. אני לא מעורב עם מי שגונב מים. ש. חוזרת על השאלה.ת. אני רוצה להיות מעורב ולמצוא פתרון שיוסכם על פי החוק, מקובל עלי."בהמשך (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 5-10), מסביר המשיב שהוא רוצה להסדיר את "החצי שלו" בחוב בחברה החייבת:"ת. לא. אני לא הכתובת לחברה. אני מייצג את עצמי ואת החצי שלי. אני נותן ייפוי כח לכל גורם שאתם מציעים אותו, שיגיד לי דר' נעים, אחד, שתיים, שלוש ואני חותם. החצי השני, אחיינים שלי ואני מקווה שאהיה תקדים להם לשים סוף, נקודה, לכל הבלגאן הזה. אבל אני לא יכול לדבר בשם אחד שהוא בן 50 שנה ויש לו כבר ילדים. אני מגיע להסכם ומקווה ואלחץ אותם גם, שיעשו מה שעשיתי. אהיה חיובי מאוד מכל הזוויות ועם רצון טוב..."9.המשיב טען כי החברה החייבת הפסיקה לפעול בשנת 2000 (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 22 ו- 26). ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי החברה החייבת נסגרה בשנת 2001 (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 30), וכי המאזן האחרון מתייחס לשנת 2000 אז הופסקה פעילות החברה. טענות אלו לא עולות בקנה אחד עם תמצית רישום רשם החברות (נספח ב' לבקשה למתן הצו), על פיה החברה החייבת נמחקה ביום 11.10.1999, בוצעה החייאה לחברה ביום 25.10.2011, והוגש דו"ח שנתי ביום 09.11.2014. לא ניתן לקבל את טענת המשיב, ממנה עולה לכאורה כי הוצא מאזן לחברה מחוקה, למועד הקודם את תאריך ההחייאה, והוגש דו"ח שנתי מיותר לרשם החברות.הוכח כי המשיב השתתף בפגישה, ביחד עם בא כוחו, ביום 14.12.2014 (סיכום הישיבה הוגש וסומן ת/2), שבה לכאורה לא היה טעם, באם החברה החייבת מחוקה וממילא המשיב אינו בעל עניין של ממש בהתנהלותה.10.מעבר לאמור, גם בהעדר ניהול פעיל של המשיב, בית המשפט מוסמך ליתן נגדו צו באם הוא אחד מבין "בעלי המניות העיקריים" בחברה החייבת. כאשר בעל המניות האחר נמצא בבית הסוהר, המשיב לבדו יכול לנהל את ענייניה של החברה החייבת, ועל כן קיימת לו, מהבחינה המעשית, זיקת שליטה בחברה. מאחר ועל פי לשון הסעיף יכולים להיות בחברה מספר בעלי מניות עיקריים, לא ניתן לקבל את פרשנות המשיב לפיה נדרש כי יחזיק לפחות ב- 51% ממניות החברה, כדי שהוראות הסעיף יחולו לגביו. אזכיר כי על פי סעיף 88 לפקודת מס הכנסה, "בעל מניות מהותי" הוא "מי שמחזיק...ב- 10% לפחות באחד או יותר מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחבר-בני-אדם". 11.הקשר בין נוכחות של המשיב בישראל לאפשרות שהמבקשת תוכל לפעול לגביית החוב, או להגעה להסדר מתאים, ברורה מתוך טענות ב"כ המשיב בסיכומיו, אשר טען כי: "איך יכול להיות... אף אחד לא אמר בבקשה שהחוב הוא שלו אישית. אף אחד לא אמר. הוא מנהל. למה צריך לעכב את היציאה שלו? ... הוא הבעלים היחידי שמשתף פעולה, בשביל זה צריך להעניש אותו? בשביל זה צריך להתעלל בו? אני מנסה להבין. לא יעלה על הדעת שבגלל שהוא משתף פעולה, מנסה להגיע להסדר, צריך לעכב את יציאתו מן הארץ.".12.לנוכח האמור, שוכנעתי כי עיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ נדרשת כדי לאפשר המשך שיתוף הפעולה, המשך המגעים להגעה להסדר, אשר תביא לאפשרות המבקשת לגבות את החוב. העדרו של המשיב מן הארץ – אם לתקופה של מספר שבועות ואם לתקופה ממושכת – עלולה לסכל את ההליכים והמגעים לגביית החוב ואת האפשרות להגיע להסדר ראוי לצורך החזרת הכספים לקופה הציבורית. 13.המשיב לא הציע בטוחות ראויות ומתאימות להבטחת גביית החוב, ולמעט טענות כי הוא רופא, בעל קליניקה מצליחה, לא הובאו ראיות המצביעות על נכסיו ועל שווים. ממילא, בשים לב לסכום החוב – קרוב ל- 80 מיליון ₪ - אין בסיס לקביעה כי קיימת דרך נוחה יותר להבטחת האפשרות לפעול מול המשיב להגיע להסדר שיביא לסילוק החוב, שלא בדרך של עיכוב יציאה מן הארץ.בנסיבות אלו, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 8(ד) לחוק, למתן צו לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ. על כן, מצאתי להיעתר לבקשה ולדחות את בקשת המשיב לביטול הצו שניתן.14.אשר על כן, אני מורה על עיכוב יציאת המשיב מן הארץ על פי הפרטים בכותרת פסק הדין. הצו יעמוד בתוקפו למשך שנה מיום הגשת הבקשה, דהיינו, עד ליום 26.09.2017, או עד להחלטה אחרת (המוקדם מבין השניים). המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.  ניתן היום, ד' תשרי תשע"ז, 06 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.