ה"פ 68665-03-16 בנייגוייב נ' עיריית אשדוד

1.בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו דרישות הנתבעת לחייב את התובעת בתשלום דוחות חנייה, שנרשמו לחובת התובעת בשנים 2006 – 2007, משוללות יסוד ובטלות מחמת התיישנות, ובפרט לנוכח העובדה שמוכחש ביצוע העבירות נשוא הקנסות. 

כנגזר מכך מתבקש בית המשפט להורות על בטלות הליכי הגבייה הננקטים על-ידי הנתבעת לגביית החובות בגין הקנסות שנרשמו.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה רק במהלך חודש 1/2015 נודע לתובעת לראשונה דבר קיומם של חובות, רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, בגין קנסות שנרשמו לחובתה בשנים 2006 ו- 2007.

3.התובעת ציינה בתצהיר שצורף לכתב התביעה, כי עד שנת 2008 היתה בישראל, ועל-כן היה בידי הנתבעת די זמן כדי לידע אותה בדבר הטלת הקנסות. לטענתה, הדבר לא נעשה, וכי עד למועד הגשת התביעה לא הוצגו בפניה העתקים של הדוחות שנרשמו לחובתה.

4.התובעת הוסיפה וטענה, כי משהתברר לה דבר החוב, בגין הקנסות, פנתה לנתבעת בבקשה לביטולם, וכי תשובת הנתבעת היתה כי היא עומדת על תשלומם, וכי לא ניתן לערער על החלטה זו. התובעת צרפה לכתב התביעה את תשובת חברת הגבייה "שוהר", הפועלת מטעם הנתבעת, מיום 22/6/2015, אשר נמסרה לה על-פי הנטען רק ביום 2/9/2015.

5.התובעת שבה ופנתה לנתבעת, באמצעות עו"ד מנשרוב, וטענה כי חלה התיישנות בגין הדוחות ובהתאם עתרה לביטולם.

חברת "שוהר" השיבה לפנייה זו ביום 20/12/2015, ונמסר במכתב התשובה, כי על-פי החלטת התובע העירוני הוחלט להעמיד את החוב על סכום של 1,084 ₪, ובלבד שישולם בתוך חודש ימים.

6.התובעת לא הסתפקה בהחלטה זו, וכמפורט לעיל עתרה לקבל פסק דין הצהרתי ולפיו היא אינה חייבת בתשלום הקנסות בגין דוחות חנייה, וכי יש להורות על בטלותם.

7.המשיבה, בכתב התשובה מטעמה, ציינה כי לחובת התובעת נרשמו בשנים 2006 – 2007 חמישה דוחות חנייה בתאריכים שונים (ר' נספח א'), אשר על-פי הנהוג בתקופה הרלבנטית הודבקו על שמשת רכבה של התובעת. נטען, כי אין זה סביר שהתובעת לא מצאה על שמשת הרכב אף לא אחד מן הדוחות שנרשמו לחובתה.