ה"פ 64098-01-14.המבקשת - פסקדין

1.לפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו ג' ס' (להלן: "המבקשת"), הינה הבעלים של מלוא הזכויות בנכס מקרקעין המצוי ברחוב הפלמ"ח 81 בבאר-שבע, והידוע כגוש 38003 חלקה 69 תת חלקה 1 (להלן: "הנכס"), וזאת מכח הסכם גירושין משנת 2003, בינה לבין י' ס' (להלן: "המשיב 1"), שבמסגרתו, לטענתה, הועברו אליה זכויותיו בנכס, הגם שהעברה זו לא הסתיימה ברישום. המדובר בחנות, ששימשה בעבר דירת מגורים, בשטח של כ- 20 מ"ר, הרשומה על שמם של המבקשת והמשיב 1, בחלקים שווים, בלשכת רישום המקרקעין.

כמו-כן, התבקש צו עשה, אשר יורה על מחיקת העיקול מיום 9.10.12, שהטיל מ.ג (להלן: "המשיב 2") על זכויות המשיב 1 בנכס, במועד המאוחר להעברת הזכויות הנטענת, וזאת, במסגרת תיק הוצל"פ 14-07386-10-4, וכן לאיסור נקיטת הליכי גבייה הימנו, לאור זכותה הגוברת של המבקשת, כפי שיטתה.

יחד עם הבקשה לסעד הצהרתי, הוגשה בקשה גם לסעד זמני, לעיכוב הליכי מימוש של הנכס. צו כאמור ניתן ביום 13.2.14, ובהמשך, ביום 18.2.14, עוכבו הליכי ההוצל"פ בהקשר המימוש עד להחלטה אחרת, וזאת בהסכמת הצדדים.

2.המבקשת הינה גרושתו של המשיב 1, לו היתה נשואה למעלה מ- 25 שנים, ולהם 4 ילדים. במהלך נישואיהם, קיבלו המבקשת והמשיב 1, בירושה ובחלקים שווים, את הנכס נשוא המחלוקת מהורי המבקשת, רינה ויחזקאל זילברשמידט ז"ל. לאחר שנישואי השניים עלו על שרטון, נחתם על ידם הסכם פרידה וחלוקת רכוש, ביום 14.6.01 (להלן: "ההסכם הראשון"), במסגרתו העבירה המבקשת למשיב 1, את זכויותיה בנכס (כלומר - מחצית), והוא הפך לבעליו באופן בלעדי. הסכם זה אושר, וקיבל תוקף של פס"ד בביהמ"ש לענייני משפחה. הגירושין עצמם, קיבלו תוקף בביה"ד הרבני, ביום 3.1.02. כשנה לאחר מכן, שבו בני הזוג להתגורר ביחד, למשך כ- 9 חודשים, שלאחריהם נפרדו באופן סופי. עם סיומו של הקשר הנ"ל, בשלהי שנת 2003, ולגרסת המבקשת, ערכו היא והמשיב 2, בנוכחות ילדיהם, הסכם חדש, וזאת ביום 26.11.03 (להלן: "ההסכם השני"). במסגרת ההסכם המאוחר, אשר כפי שנראה, עומד בליבת המחלוקת שלפנינו, התחייב המשיב 1 להעביר "לחזקתה הבלעדית של ג' ס' ו/או אחד מילדינו" (בניסוח זה במקור, על התמיהות העולות מכך) את הנכס ואת המשרד הסמוך לו, ששטחו 16 מ"ר, והוברר שם, שהדבר נעשה בתמורה לכך שהמבקשת נשאה בכל אותה העת בהתחייבויות המשיב 1, בהיקף של 200,000 ₪, וויתרה על תשלום מזונות והשתתפותו בהוצאות הכרוכות בחתונת בתם הבכורה (שהתקיימה למחרת היום). הסכם גירושין נוסף (להלן: "ההסכם השלישי"), שאינו שנוי במחלוקת, המעביר, אף הוא, את זכויות המשיב 1 בנכס למבקשת, נחתם בין הצדדים כעבור 10 שנים, ביום 31.3.13, לאחר שכבר הוטל עיקול על חלקו של המשיב 1 בנכס, על ידי המשיב 2. הסכם זה אושר על ידי ביהמ"ש, ביום 5.5.13.

ברקע להטלת העיקול הנ"ל על הנכס, בשנת 2012, עמד ניסיון של המשיבים 1 ו- 2, בשנת 2008, לפתוח עסק משותף של מאפייה, במבנה הנכס הנדון. משהדבר לא הסתייע, והשותפות לא יצאה אל הפועל, תבע המשיב 2 את המשיב 1 בביהמ"ש (ת"א 3035/08), ומשהמשיב 1 לא התייצב לדיון, ניתן פסק-דין המחייב אותו לשלם למשיב 2 סך של 150,890 ₪, וזאת ביום 6.12.09. פסיקתא המעגנת את האמור, נחתמה ביום 25.5.10. בקשות לביטול פסה"ד, שהוגשו כשנה לאחר מכן - נדחו. משהסכום שנפסק לא שולם למשיב 2, פתח זה האחרון, כנושה המשיב 1, תיק בלשכת ההוצאה לפועל (14-07386-10-4), במסגרתו הוטל העיקול על הנכס בלשכת רישום המקרקעין, וזאת ביום 9.10.12. בקשות המבקשת שהופנו למשיב 2 לבא-כוחו לביטול העיקול, העלו חרס.

יוער, כי אין חולק, שבשום שלב, לא היתה המבקשת חלק מן ההליך המדובר, וכי לראשונה, הגישה בקשה במסגרת תיק ההוצל"פ, לאחר שנשלחה אליה הודעה על כוונה לממש את הנכס באמצעות כונס נכסים, בשנת 2013. בעקבות הודעה זו, כך לשיטת המבקשת, פעלה לאשרור ההסכם משנת 2003, באמצעות חתימה על ההסכם השלישי שלעיל, ואישורו בביהמ"ש לענייני משפחה, במאי 2013.

מכאן הבקשה דנן, לביטול העיקול ולהצהרה כי זכויותיה שביושר של המבקשת, אשר הוקנו לה מכח ההסכם השני, גוברות על זכויותיו הדיוניות של נושה המשיב 1, כלומר, המשיב 2, וכי היא בעלת הזכויות הבלעדיות בנכס.

3.המבקשת טוענת, כי מאז חתימת ההסכם השני, בשנת 2003, ובמשך 10 השנים האחרונות, היא בעלת הזכויות בנכס באופן בלעדי, לאחר שפדתה ורכשה את זכויות המשיב 1 בו, כפי שנכתב בהסכם. לשיטתה, היא נהגה ונוהגת בנכס מנהג בעלים, נושאת בנטל אחזקתו, בתשלומי מיסים וארנונה, בשיפוץ המבנה ובהשכרתו, בגפה ועל חשבונה.

לגרסתה של המבקשת, במהלך שנת 2008, פנה אליה המשיב 1, בבקשה שתאפשר לו לעשות שימוש בנכס, לצורך עסק של מאפיה שחפץ להפעיל יחד עם המשיב 2 במקום. מתוך רצון לסייע לו לשקם את חייו, ניאותה המבקשת לבקשתו, וזאת, לשיטתה, בתנאי שהמשיב 1 ישא בתשלומי המיסים העירוניים החלים על הנכס לתקופה הרלוונטית. בסופו של יום, הודיע לה המשיב 1 כי השותפות לא הסתייעה, והשיב לה את המפתחות. לימים התברר למבקשת, שאי-הוצאת אותה תכנית אל הפועל, הביאה לתביעה שלעיל, ולפתיחת תיק ההוצל"פ, שבמסגרתו הוטל צו העיקול נשוא בקשה דנן, על זכויות המשיב 1 בנכס.

לגופן של הזכויות - טוענת המבקשת, כי הגם שהעברתן מכח ההסכם השני, לא הושלמה בפן הרישומי הפורמאלי, הרי שיש להכיר בזכותה המעין קניינית, שקמה לה מכח ההסכם השני, שאושרר בהסכם השלישי, וכי זכותה זו, גוברת על זכות דיונית מאוחרת שרכש המשיב 2, באמצעות הטלת העיקול על בנכס. זאת, בהתבסס על "הלכת מזל אהרונוב" (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב, פ"ד נג(4) 199). בהקשר זה, נסמכה המבקשת גם על הפסיקה בעניין "סמדר וכטר" (ע"א 1629/11 מאיר יצחקי ואח' נ' סמדר וכטר, פורסם בנבו), שקבעה, כי במקרה שבו הוטל עיקול בתווך, שבין החתימה על הסכם פירוד המעביר את הזכויות, לבין מועד הגירושין או אישורם בביהמ"ש, ידה של בת הזוג על העלי', וזכותה המעין קניינית, גוברת על זכותו האובליגטורית של נושה הבעל.