ה"פ 61371-07-17 משה ואח' נ' מי שבע - תאגיד אזורי למים וביוב בע"מ - פסקדין

לפניי עתירה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו החיובים בגין צריכת המים, בהם חויבו המבקשים על ידי המשיבה, "אינם החיובים הנכונים", ובה בעת, להורות כי "המשיבה אינה רשאית לפעול בהליכי גבייה מנהליים עד להכרעה בתובענה זו" (הרישא לעתירה).

בכל הנוגע לסעד להורות למשיבה להימנע מנקיטה בהליכי גבייה מנהליים עד להכרעה בתובענה, ייאמר כי אין מקום לסעד זה במסגרת המרצת פתיחה.

ככל שהמבקשים חפצים בכך, היה עליהם להגיש בקשה נלווית למתן סעד זמני, אף כי בנסיבות העניין, ספק אם יש בהגשת בקשה כאמור תוחלת, שכן, עניינו של הסעד המבוקש הינו כספי, שככלל איננו עילה למתן סעד זמני.

לאמור. בהלכה הפסוקה נקבע כי על מנת לבסס זכות לקבלת סעד זמני, על המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו, דהיינו, כי מדובר בנזק ממשי ששום פיצוי כספי לא יהא בו כדי לתקנו, או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף.

לאור זאת, כאשר בית המשפט שוקל אם ליתן הסעד המבוקש, עליו ליטול במניין שיקוליו את השאלה אם פיצוי בסוף ההליך, ככל שהמבקשים יוכיחו טענותיהם, יכול לפצות המבקשים על נזקיהם (ראה והשווה: רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב, מה(4) 225, 229).

במקרה הנדון, בהינתן שעניינו של הסעד המבוקש סב אחר טענות כספיות בעיקרן, ולא הוכח כי בתביעה העיקרית לא יהא כדי להיטיב את נזקם הנטען של המבקשים, ממילא לא הוברר כי קיימת הצדקה ליתן סעד זמני במעמד צד אחד, אף אם הייתה מוגשת בקשה כאמור.

באשר לסעד האחר, להורות כי חיובי צריכת המים "אינם החיובים הנכונים", ספק בעיניי אם עניינו של הסעד מתאים להידון בהמרצת פתיחה.

מכל מקום, בהקשר זה, קובע דיון מקדמי בעתירה ליום 30.1.18 בשעה 11:20.

ככל שבדעת המשיבה להגיש תשובה להמרצת הפתיחה, תפעל לעשות כן לא יאוחר מיום 25.10.17.