ה"פ 60171-12-14 מזל אחרק נ' אהוד עותמי ואח'

תובענה להורות למשיב לקיים חיוביו עפ"י הסכם מכר של שתיים וחצי חלקות מתוך מגרש אותו חכרו ממינהל מקרקעי ישראל שנכרת בין הצדדים ביום 16.11.08, ובאופן קונקרטי, לשאת לאלתר בכל חיובי תשלומי מס השבח, בהתאם לדרישת רשויות מיסוי מקרקעין שהופנו למבקשת כמוכרת המקרקעין (להלן: "ההסכם" ו"המקרקעין" בהתאמה). בהתאם להסכם נקבע כי חיוב מס השבח ומס הרכישה מוטלים על המשיב.

תמצית טיעוני המבקשת היא כי המשיב אינו עומד בחיוביו, זאת למרות שאינו מתכחש לעצם חיובו לשאת בתשלום וההתדיינות בין הצדדים מתמקדת בשאלת התמורה. מחדל המשיב וסירובו לתשלום, כמו גם דיווח מצידו על עסקת המכר באיחור של למעלה משנתיים, גורם לתפיחת החוב ולהליכי גביה מצד רשויות המס כנגד המבקשת. המדובר בהפרה נמשכת של ההסכם, שנמשכת זמן רב תוך ניהול הליכים רבים, וזאת על אף שהמבקשת (ובעלה בנפרד) עמדו בכל חיוביהם לרבות מסירת החזקה במקרקעין, ועל אף שחיוב המשיב לשאת בתשלום הנדרש הינו חיוב עצמאי שאינו מותנה כלל בשאלת הדדיות קיום החוזה על ידי המבקשת.

המשיב בתשובתו אינו חולק על עצם חיובו לשאת בתשלום המס. תמצית טיעוניו היא, כי דווקא המבקשת ובעלה הם שמנעו ומונעים את ישום ההסכם לרבות תשלום מס השבח החל על העסקה, בהעדר שיתוף פעולה מצידם עם המשיב לקבלת כל ההפחתות המותרות על פי החוק מסכום המס. לעניין הדיווח המאוחר טוען המשיב כי לא נטל על עצמו מעולם את חובת הדיווח לכשעצמה (דבר התואם גם להוראת סעיף 73(א) לחוק מיסוי מקרקעין), וכל שהתחייב היה לשאת בתשלום המס. לעניין זה טוען המשיב כי שילם עד יום 29.1.09 את מלוא התמורה, ואי הדיווח נבע מבקשת המבקשת להמתין להשלמת הפרצלציה במקרקעין מול המנהל. ממילא בהעדר דיווח אין שומה לתשלום. על מנת לשלם את מס השבח היה על המשיב לשלם תחילה את תשלומי המינהל והרשות המקומית המותרים לניכוי מהשבח, והוא אף הסכים לשלמם בכפוף להסכמת המוכרים כי ככל שהסכומים יוגשו לניכוי עתידי יושבו הם לידיו ואולם הצעותיו נדחו על ידי המבקשת ובעלה, אשר סירבו אף ליתן יפוי כח לצורך פריסת שומות המס. על כן טוען המשיב, כי חלה עליו חובת תשלום הקרן בלבד, כשקנסות, ריביות והצמדות הוטלו בעטיים של המבקשת ובעלה וחלים עליהם.

בישיבה שהתקיימה לפני ביום 12.2.15, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר שיתוף פעולה בינהם ובכלל זה מתן יפוי כח לב"כ לצורך ביצוע פעולות מול הרשויות השונות, כשהמחלוקת היחידה שנותרה פתוחה הינה על מי תוטל חובת תשלום ההצמדה והריבית שיחולו בסופו של יום על תשלום מס השבח. בנקודה זו הסכימו הצדדים כי ינתן ע"י בית המשפט פסק דין לפשרה ובלא צורך במתן נימוקים, זאת בהתאם לסמכות המוקנית לו עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נ"מ) תשמ"ד 1984, לאחר הגשת טיעוני הצדדים והפניה לראיות ואסמכתאות מצידם.

בישיבה נוספת מיום 15.3.15 שנקבעה לבקשת המבקשת בשל קשיים בישום ההסדר בינהם, הוצהר כי על המשיב יחול כל קנס ככל שיהיה כזה בגין אי תשלום מס השבח במועדו כשהוסכם עוד כי קרן המס חלה עליו.

כאמור, נותרה לדיון שאלת האחריות לריבית והצמדה. בעניין זה תמצית טיעוני המבקשת היא כי לא היתה כל מניעה לשלם את מס השבח והעיכוב בביצוע התשלום הוא באחריותו המלאה של המשיב, שבידו היה אף יפוי כח בלתי חוזר שניתן במועד חתימת ההסכם והיה בתוקפו לפחות כשנתיים וחצי עת בוטל על ידי המבקשת, ש"יצר" מחלוקת עובדתית הנובעת מרצונו להסדרת הזכויות בלא קשר לתשלום המס. עוד טוענת המבקשת כי המדובר בחיוב עצמאי עפ"י ההסכם, ותשלומו מהווה תנאי מתלה סטטוטורי להעברת הזכויות. על כן יש להטיל על המשיב את מלוא חיוב הריבית וההצמדה.

בסיכומיו חוזר המשיב על טענתו לפיה המבקשת ובעלה הם שעכבו ומנעו את תשלום המס ואף לא קיימו את חיוביהם השלובים כנגד התחייבות המשיב לשלמו. המשיב טוען כי סכומי ההצמדה והריבית אינם משקפים את ערך סכום קרן המס וכן הוא שהביא לחסכון של מאות אלפי שקלים למוכרים כשהביא לביטול הקנסות. המשיב טוען כי יש לחלק את התקופה לשלוש תקופות משנה: עד למועד הדיווח בפועל על העסקה. לאחר מכן עד מועד פסה"ד שניתן בערעור ובו נדחו טענות המבקשת ובעלה, ולאחר פסה"ד. לטענתו חיובי שלשתן אמורות לחול על המבקשת ובעלה – המוכרים. בכל מקרה, ככל שיוחלט להטיל עליו חלק מחיובי הריבית וההצמדה – יש להביא בחשבון כי הוא זה שגרם להפחתות הסכומים בשכירת שירותי עריכת דין ורו"ח על חשבונו וכן נוכח הנזקים הגדולים שנגרמו לו באי יכולת מימוש זכויותיו עד כה.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובכתבי הטענות ובנספחיהם, ובכלל החומר שהונח לפני בתיק זה ובהנתן מהות התשלום, הנני מורה כי על המשיב 1 יחול תשלום 75% מסכום ההצמדה והריבית ואילו על המבקשת תחול 25% מהסכום האמור.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.