ה"פ 59449-01-16 - פסקדין

לפניי תובענה בדרך של המרצת פתיחה שעניינה תשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין, שהיו בבעלות המבקשים. בכתב התשובה העלו המשיבות טענת סף בדבר שיהוי, מכוחה התבקש סילוק התובענה על הסף. ביקשתי את תגובת המבקשים לטענת הסף, כמו גם את תגובות הצדדים באשר לשאלה האם יש לדון בתובענה זו בדרך של המרצת פתיחה או תובענה "רגילה".

אומר כבר עתה, כי ראיתי לדחות את טענת השיהוי ולהותיר את הדיון בתובענה בדרך של המרצת פתיחה.

העובדות

1. עסקינן בבקשה לפיצויים בגין הפקעת חלקה ששטחה 76 מ"ר, אשר מהווה מזה שנים רבות חלק מגן העצמאות, שבירושלים (לעיל ולהלן: "המקרקעין"). בשנת 1990 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (להלן: "הוועדה") החלה בהליכי הפקעה של המקרקעין, אלא שבמכתב מעיריית ירושלים (מיום 17.5.90), נרשם כי הדבר נעשה בטעות והמשך ההפקעה נזנח. בהמשך לכך, בשנת 1998, לבקשת הבעלים הקודמים של המקרקעין, הוסרה גם הערת אזהרה באשר להפקעה.

2. לאחר רכישת המקרקעין (ביום 21.4.04), פנו המבקשים למר דוד אמסלם, מנהל אגף שיקום פני העיר, בבקשה לאישור השימוש המבוקש על ידם, לצורך קידום תכניותיהם למימוש זכויותיהם במקרקעין. ביום 2.5.04 השיב מר אמסלם כי משגילה שהמקרקעין אינם מופקעים, פנה לאגף הנכסים על מנת שתוסדר הפקעתם. ביום 24.8.04 פרסמה הוועדה ברשומות, כי המקרקעין דרושים לה לצרכי ציבור, וכי היא מוכנה לשאת ולתת בדבר רכישתם. כן נרשם שם, שכל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה במקרקעין ורוצה לקבל פיצויים על כך, נדרש ליידע את הוועדה, בתוך חודשיים. בהודעה נרשם עוד, כי הוועדה מתכננת לקנות מיד חזקה בקרקע האמורה.

3. לטענת המבקשים, רק בשנת 2007 נודע להם לראשונה בדבר ההודעה שפורסמה, ובעקבות זאת פנו לוועדה ביום 28.11.07. ביום 6.3.08, השיבה למבקשים גב' טליה אזראד, מנהלת מדור הפקעות, כי הודעה בדבר ההפקעה ניתנה להם זה מכבר, וביום 12.1.12 פנו המבקשים בדרישה כי ישולמו להם מלוא שווי ההפקעה או כי זו תבוטל לאלתר. הדרישה נדחתה מחמת התיישנות, ביום 6.2.12.

   פניה נוספת מצד המבקשים נעשתה ביום 26.11.12, וזו נדחתה בשנית, ביום 5.6.13.

   ביום 31.7.13 הנחתה העיריה כי יש לשום את הקרקע, וביקשה מהמבקשים שומה נגדית. השומה הנגדית הוכנה ביום 4.12.14. מאי אלו סיבות, הצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם באשר לערך המקרקעין, וביום 31.1.16 הוגשה המרצת הפתיחה.

   טענות הצדדים

4. לטענת המשיבות, המבקשים התמהמהו בבקשת הפיצויים: כך, לשיטת המבקשים, אלו גילו רק בשנת 2007 על ההפקעה של המקרקעין, אולם באותו מועד לא פנו בבקשת פיצויים, אלא המתינו עד לשנת 2012 (שבע שנים מאז פרסום הודעת ההפקעה וארבע שנים לאחר שנודע למבקשים, לשיטתם, עליה). בנוסף טענו המשיבות, כי השומה הנגדית הוכנה רק שנה וחצי לאחר שנתבקשה, והוגשה להן רק שנה נוספת לאחר מכן. עוד נטען, כי המשיבות דחו את שומת המבקשים, כבר ביום 3.2.15, ועם זאת רק כשנה לאחר מכן פנו המבקשים בהמרצה דנן – למעלה מעשר שנים מאז המועד בו תפסה העירייה חזקה במקרקעין, ולמעלה משנתיים מאז שבידי המבקשים השומה הנגדית. משכך, טענו המשיבות, הבקשה לוקה בחוסר תום לב ושיהוי כבד. לעניין זה סמכו המשיבות ידיהן על דנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקוה (21.3.13) (להלן: "עניין ארידור"). לדבריהן, הגם שהלכה זו לא נכנסה עדיין לתוקף, יש בה להשפיע על החלטה זו. כן הוסיפו המשיבות, כי אין הן מתנגדות לניהול התביעה בדרך של המרצת פתיחה.

5. המבקשים, מנגד, הגישו פסיקה לפיה ניתן לדון בזכאות לפיצויים בגין הפקעה, כמו גם באשר לגובהם, בהליך של המרצת פתיחה. כן טענו, כי הסכסוך שבין הצדדים מצומצם ועניינו מחלוקת שמאית באשר לשווים של המקרקעין וגובה פיצויי ההפקעה הנגזרים משווי זה.

6. בנוסף, לטענת המבקשים, לא מתקיימים בעניינם התנאים לשיהוי. לדבריהם, הם לא זנחו את זכות התביעה, אלא ניסו להגיע לעמק השווה עם המשיבות. עוד טענו, כי המשיבות היו מודעות לדרישתם לפיצויים והן אינן יכולות לטעון לנזק ראייתי בשל חלוף הזמן או לשינוי מצבן לרעה. לשיטתם, הפסיקה קבעה שקבלת טענת שיהוי, בתוך תקופת ההתיישנות, תעשה במקרים חריגים בלבד, בפרט כאשר מדובר בפגיעה בזכות חוקתית.