ה"פ 59399-09-16 טואלחה נ' ישראל

בקשה לסעד זמני לעכב ביצוע של צו מנהלי מס' 2627 שהומצא למבקש ביום 1/8/16 המתייחס למבנה שהוקם במקרקעין בלתי מוסדרים. נטען כי המקרקעין מוחזקים שנים רבות על ידי בני המשפחה של המבקש.

לטענת המדינה מדובר במבנה שהוקם תוך 36 חודשים לפני מתן הצו על מקרקעי המדינה (להלן: "התקופה הרלוונטית") , והצו הומצא תוך 6 חודשים מגילוי הפלישה ועל כן היא זכאית להפעיל את הסעד המנהלי של פינוי לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א – 1981 (לשעבר: חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים ), תשמ"א – 1981) .

אין מחלוקת כי למועד התצ"א משנת 2014 שביסס את הבקשה מבחינת התקופה הרלוונטית – המבנה לא היה קיים. המבנה כן נראה בתצ"א משנת 2015. אין מחלוקת כי התראה נמסרה בחודש מארס 2016 וכי תלונה במשטרה הוגשה ביום 31/3/16. לטענת המבקש היה שם אוהל וכך ניתן לראות מתצ"א משנת 2008 (מוצג מב/1). סוגיה שהיא במחלוקת שכן הפקח מטעם המדינה, יאיר בר לב סבר כי מדובר בצמחיה.

לטענת המדינה התצ"א משנת 2008 אינה רלוונטית והבחינה היא לפי טיב הפלישה נשוא הצו שאינו אוהל, שקיומו במחלוקת, אלא מבנה שלא היה שם בשנת 2014.

ההליך לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) מקנה סעד מנהלי למדינה להגן על מקרקעי הציבור על ידי הליך מנהלי של פינוי הפלישה הטרייה. בין אם מדובר במבנה, נטיעות וכדומה. כל תפיסה כאמור מזכה את המדינה להליך מנהלי חדש של פינוי הפלישה בכפוף למגבלת התקופה הרלוונטית ונקיטת ההליך של מתן צו תוך 6 חודשים מהמועד שהתברר כי התפיסה המסוימת הייתה שלא כדין (רע"א (ב"ש) 13486-09-16 אבו רביעה נ' מנהל מקרקעי ישראל (16/9/16) (להלן:"עניין – אבו רביעה"), החלטת סגנית הנשיאה כב' השופטת שרה דברת) ; ע"א (ב"ש) 15146-04-11 אלטורי נ' מנהל מקרקעי ישראל (13/11/11) (פסק דינו של כב' השופט ואגו)] . לגבי הצו נשוא העתירה לצו מניעה זמני מדובר במבנה שהוקם.

סוגיה חשובה שהעולתה היא כי מדובר בשבט טואלחה שהועבר ממשמר הנגב לשטחים שבהם גם נבנה המבנה, העברה שהייתה אמורה להיות זמנית אך חלפו שנים רבות ועד היום הנושא לא הוסדר. מקומה של סוגיה חשובה זו אינו בבית המשפט השלום ובהליך זה. אין חולק כי המבנה לא נבנה על מגרש שהוקצא למבקש ושולם.

בדיון עלה כי אין מחלוקת כי מדובר במקרקעי ציבור שהוחכרו לדוד של המבקש לצורכי מרעה ופלחה עד לשנת 2008 (מוצג מש/6) . הניהול של המקרקעין עבר לקק"ל בשנת 2008 ומאז גם לא הוחכר הקרקע לדוד בחוזי המשך. על פי הנסח שצורף לצו מדובר במקרקעין מוסדרים שנרשמו על שם מדינת ישראל בשנת 1985. מדובר אפוא במקרקעין מוסדרים, שהם מקרקעי ציבור.

על פי הצו ניתנה למבקש זכות השימוע אצל הממונה וגם הזכות לפנות לבית המשפט השלום כדי להוכיח שהתפיסה כדין (סעיף 2 לצו) .

ההליך של סעד זמני לפי פרק כ"ח לתקסד"א מחייב ביסוס הבקשה לסעד זמני על ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה. העילה בענייננו היא לכאורה כי התפיסה היא כדין. לגבי הטענה למקרקעין לא מוסדרים אין ראיות לכאורה הסותרות את המרשם.

אין ראיות לכאורה כי המבנה היה קיים בשנת 2014. הפלישה לעניננו הוא מבנה המסוים נשוא הצו.

לעניין הטעון המתייחס לחוסר המעש של קק"ל – אין בכך כדי ליצור זכות לכאורה כאשר מדובר במקרקעי ציבור (עניין – אבו רביעה).

לבסוף, גם לשיטת המבקש המבנה לא עמד במקום משנת 2008. על כן לא הובאו ראיות מהימנות לכאורה להחזקה כדין.

לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה למתן צו מניעה זמני לנוכח הסבירות הנמוכה להצלחה בתקיפת הצו בתיק העיקרי. לא מצאתי כי המבקש עומד במבחן תום הלב לנוכח הבניה ללא כל אסמכתא להסכמת בעל הקרקע או קבלת היתר בניה. מבחן תום הלב כולל את הדרישה מדיני היושר להיכנס לבית המשפט בידיים נקיות. התעלמות מהבעלים ומדיני תכנון ובניה אינה מצביעים על ניקיון כפיים אלא, בלשונו של כב' הנשיא יוסף אלון על "כאוס תכנוני" [עפ"א 6210-06-15 (מחוזי ב"ש) מדינת ישראל נ' בילויים אילת 2012 בע"מ (28/7/15)].

לא מצאתי אפוא כי אי מתן הצו יגרום נזק שלא ניתן לתקן. מדובר במבקש שהמיר אוהל לטובת מבנה.

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. הצו הארעי מיום 25/9/16 מבוטל.

המבקש ישלם הוצאות למשיבה בסך של 2,500 ₪ .