ה"פ 56318-03-16 אס.סי.סי קונסטרקשין קומפני בע"מ נ' קוקלינה ואח' - פסקדין

בפניי בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד. הבקשה נושאת כותרת "בקשה למתן צו מניעה", ובית המשפט מתבקש ליתן "צו מניעה, המורה על בטלות הודעת/הצהרת המשיבות לרשויות הרלוונטיות, לרבות רשות מיסוי מקרקעין, בגין עסקאות מכר לכאורה, אשר פעלו ודווחו לרשויות בחוסר תום לב, ובניגוד להסכמי השקעה שנכרתו בין הצדדים".

ביחד עם הבקשה הוגשה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, שבה מתבקש בית המשפט, בין היתר, להצהיר על בטלות ההסכמים בין המבקשת לבין משיבות מס' 1-3 (להלן: "המשיבות"), ולחייב את המשיבות לשלם למבקשת פיצוי מוסכם.

העובדות הנטענות בבקשה ובתובענה הן בתמצית כדלקמן:

המבקשת הינה חברה יזמית העוסקת בביצוע עבודות בניה בהתאם לתמ"א 38, לחיזוק ולשיפור עמידות בניינים בפני רעידות אדמה.

ביום 25.3.15 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות בניה וחיזוק במסגרת תמ"א 38 בבניין ברח' ז'בוטינסקי 36 בקריית ים, ונקבע כי המשיבות יפקידו סכומי כסף בחשבון נאמנות לצורך ביצוע הפרויקט. ההסכם הופר על ידי המשיבות.

ביום 2.1.16 נחתמו שלושה הסכמים חדשים, בין המבקשת לבין כל אחת מהמשיבות, במקומו של ההסכם מיום 25.3.15. ההסכמים מקנים למשיבות אופציה לקבל דירות חדשות בפרויקט בתמורה להשקעתן.

ביום 18.1.16 הודיעו המשיבות למבקשת על כוונתן לממש את האופציות לקבל דירות חדשות בפרויקט.

ביום 16.3.16 קיבלה המבקשת דרישות להצהרה על מכירת זכות במקרקעין ממיסוי מקרקעין בחיפה, שלפיהן נדרשה המבקשת להמציא לרשויות המס הצהרות כחוק, אחרת תהיה הרשות רשאית להוציא שומה לפי מיטב שיפוטה.

המבקשת טוענת כי המשיבות הפרו את ההסכמים מיום 2.1.16 בכך שלא הפקידו לחשבון הנאמנות את הסכומים שהתחייבו. כמו כן התנהלות המשיבות בדיווח שמסרו לרשויות המס היא חסרת תום לב, שכן כוונת הצדדים הייתה להסכמים מסחריים ולשיתוף פעולה, ולא להסכמי מכר מקרקעין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבות ניהלו עימה משא ומתן שלא בתום לב, והטעו אותה ביחס ליכולתן הכלכלית עובר לחתימה על ההסכמים.

דיון והכרעה

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן. לגבי היחסים בין שני תנאים אלה נפסק כדלקמן:

"כלל הוא כי, לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד, סיכויי התביעה העיקרית או למצער - האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני, מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי - האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעיתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים למתן הסעד הזמני מתקיימים יחסי גומלין. ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. באופן דומה, במצב שבו נראה, על פני הדברים, כי התביעה היא תביעת סרק, הרי שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעברו של המבקש (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529)" (רע"א 5288/07 דוד נפטי בשם עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (25.6.07) בפסקה 7 להחלטה).