ה"פ 55367-10-15 שפיץ נ' בנק ירושלים בע"מ ואח' - פסקדין

לפניי בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

טענת המבקש, בתמצית, היא כי הוא התגרש מהמשיבה 8 וכי במסגרת הסכם הגירושין הוסכם שהמשיבה 8 היא שתיקח על עצמה את החובות הרובצים על דירת בני הזוג, ומשכך יש לקבוע כי המשיבה 8 ולא הוא היא שחייבת כלפי המשיבים 7-1 בחובות שבגינם נקטו האחרונים בהליכי הוצאה לפועל. בבקשה התבקש להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

עיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים 2, 3, ו-7 לה. המבקש לא השיב לתשובות. בהתאם להחלטה מיום 4.11.15 ומשלא נתבקש אחרת ניתנת החלטה זו על יסוד הכתובים.

טענותיו של המבקש מעוררות, על פניהן, קושי. המבקש לא טרח לפרט ביחס לאף לא אחד מהמשיבים את התקופות נשוא החובות הנדונים. ממילא לא ניתן לדעת אם החובות מתייחסים לתקופה שלפני הגירושין או לתקופה שלאחר מכן. הוא אף לא טרח לציין אם פעל מול מי מהמשיבים להודיע על שינוי זהותו של מקבל השירות או על זהות החייב לאחר שנעשה הסכם הגירושין (בכל האמור במשיבה 7, המבקש אף לא הכחיש את הטענה בתשובתה כי לא פעל לשינוי שמו כשם הצרכן אצלה, עניין המדגיש את הקושי האמור). כל אלה מעמידים, לכאורה, סימן שאלה משמעותי ביחס לסיכויי ההליך. לכך יש להוסיף את השאלה אם בכוחו של הסכם הגירושין להשליך על חיובים שהתגבשו כלפי צדדים שלישיים, להבדיל מפועלו של ההסכם ביחסים בין בני הזוג.

זאת ועוד. בכל האמור במשיבות 2 ו-3 הונחה תשתית לכך שהחוב מתייחס לתקופה שקדמה בהרבה לגירושין ואף נראה, על פני הדברים, כי לפני המבקש עומד מחסום בשל מעשה בית דין. זאת, משלא נסתרה טענת המשיבה 2 כי החוב כלפיה הוא מכוח פסק דין חלוט שניתן נגד המבקש ומשהונחה תשתית לכך שהחוב כלפי המשיבה 3 הוא מכוח הליך תביעה לסכום קצוב בהוצאה לפועל שנראה כי לא באה עליו התנגדות (וראו, למשל, רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' ויינשטיין בפסקה 20 לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (8.3.2009); בר"ע (מחוזי י-ם) 1014/09 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' בטיטו בפסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט י' ענבר (17.1.2010)).

בנוסף, המבקש לא ציין בבקשתו פרטים ממשיים ביחס להליכי ההוצאה לפועל נגדו על ידי המשיבים 1, ו- 6-4, ובכלל זה ביחס לסכומים הנגבים בגדרם. משכך לא הניח תשתית מספקת גם לעניין מידת הפגיעה בו ומאזן הנוחות.

המבקש אף לא ציין בבקשתו את המועד שהחל ממנו ננקטים כלפיו הליכי הוצאה לפועל כאמור. מהתגובות שהוגשו נראה כי למצער חלק מהם ננקטים מזה שנים. על פני הדברים מצביע הדבר על שיהוי ניכר בהגשת הבקשה עניין השוקל אף הוא לחובת המבקש.

נוכח כל אלה – דין הבקשה להידחות.

אציין כי בכל האמור במשיבים 1,ו- 6-4 ההמצאה שנעשתה, באמצעות הפקס (וראו הודעת המבקש מיום 4.11.15) אינה מהווה המצאה כדין (וראו תקנה 497א(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). משכך אין להיעתר לבקשה גם ככל שהיא מכוונת כלפיהם ואף שלא השיבו לה.