משרד בקפה ח.א.ד.ל. בע"מ נ' רשות המיסים בישראל

לפני בקשה של המשיבה לסילוק על הסף של תובענה שהוגשה כנגדה בדרך של המרצת פתיחה.

במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה חברת משרד בקפה ח.א.ד.ל בע"מ (להלן, בהתאם למעמדה בהליך העיקרי: "המבקשת" או "חברת משרד בקפה"), התבקש בית המשפט לתת סעד הצהרתי לפיו הוצאה הגלומה בחשבוניות שעניינן יוסבר בהמשך, מותרת בניכוי לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה" או "פקודת מס הכנסה"), וכי מס התשומות הגלום בחשבוניות אלה מותר בניכוי בהתאם לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ").

המשיבה, רשות המסים, ביקשה את סילוק התובענה על הסף, וזאת בעיקר מן הטעם כי בפקודה ובחוק מע"מ קבועים הליכי שומה, השגה וערעור בפני בית משפט המוסמך לכך, ואין לדברי המשיבה לאפשר דילוג על הליכים אלה.

עיקרי העובדות ותמצית טענות הצדדים

1. המבקשת, חברת משרד בקפה, הקימה מיזם שמטרתו לספק מענה לבעיה הבאה:

   בעלי עסקים שאין בבעלותם משרד, נאלצים, לא אחת, להיפגש עם לקוחותיהם בבתי קפה. תופעה זו נובעת מאילוץ, אך היא משתלבת היטב עם שינויים בהרגלי העבודה ובסביבת העבודה, בעידן בו אנו חיים.

   מקובל לטעון כי ההוצאה הגלומה בחשבונית שמספק בית הקפה לבעלי העסקים האמורים, אינה ניתנת לניכוי כהוצאה לפי הפקודה והתשומות הגלומות בה אינן מותרות בניכוי לפי חוק מע"מ, וזאת בעיקר מאחר והוצאה זו מערבת רכיב פרטי ועסקי שאינם ניתנים להבחנה ולהפרדה. לדעת המבקשת, תוצאה זו אינה ראויה, שכן אין בה כדי להכיר ברכיב של הוצאה עסקית אמיתית בה נשא בעל עסק שאין ברשותו משרד והנאלץ להיפגש עם לקוחותיו בבתי קפה.

2. לפתרון בעיה זו הקימה המבקשת מיזם שעניינו מתומצת בשמה – "משרד בקפה": המבקשת התקשרה בהסכמים עם בתי קפה ועם לקוחות פוטנציאליים (לקוחות אלה אמורים להיות אותם בעלי עסקים שאין ברשותם משרד, הם לקוחותיה של המבקשת ויכונו להלן: "הלקוחות"). בהתאם להסכמים אלה, המבקשת מהווה מעין מתווך בין בתי הקפה לבין הלקוחות. אפליקציה שפיתחה המבקשת, מאפשרת להירשם ולטעון את האפליקציה בכסף. בדרך זו, כאשר מגיע לקוח כאמור לבית הקפה ומופעלת האפליקציה, הרי שמכוח הסכמי ההתקשרות בין ששלושת הצדדים – המבקשת, הלקוח ובית הקפה – מתבצעת העסקה הבאה: המבקשת באמצעות האפליקציה משלמת לבית הקפה עבור השירותים שהוא העניק ללקוח; המבקשת מוציאה ללקוח שתי חשבוניות מס: האחת בסך של כ-60% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד שירותי משרד; חשבונית שניה בסך של כ-40% מהתשלום לבית הקפה – חשבונית זו מוגדרת כתמורה בעד המזון והמשקאות שצרך הלקוח. לטענת המבקשת, ההוצאה שבחשבונית הראשונה מותרת בניכוי, ואילו ההוצאה שאינה מותרת בניכוי גלומה בחשבונית השניה בלבד.

3. פיצול התשלום לשירות שנתן בית הקפה לשתי חשבוניות והטענה כי החשבונית שעל 60% מהסכום מותרת בניכוי, הוא תוצאת פועלה של המבקשת. בכך, לטענת המבקשת, מושג תשלום מס אמת, שכן בדרך זו יוכלו בעלי עסק ללא משרד לנכות הוצאות עסקיות בהן הם נדרשים לשאת כחלק מפעילותם העסקית.

4. החלוקה היחסית אליה הגיעה המשיבה, 60% המיוחסים לשירותי משרד ו-40% המיוחסים למזון ולמשקאות, מבוססת על חוות-דעת כלכלית שנערכה עבור המבקשת.

   נציין כבר כאן כי בסוף הדיון שנערך בפני, המבקשת ביקשה לתקן את בקשתה לסעד ההצהרתי, כך שזה לא יתייחס לאופן החלוקה של ההוצאות ביחס של 60/40, אלא רק לשאלה העקרונית בדבר היתכנות המנגנון העקרוני שייסדה המבקשת.

5. המבקשת החלה בפעילותה בראשית שנת 2018, ולדבריה נרשמו אצלה כבר לקוחות רבים והיא נקשרה בהסכמים מול עשרות בתי קפה.