ה"פ 52875-10-15 שאהין נ' הזימה ואח'

1.זו תובענה שבה התבקש בית המשפט לפי סעיף 34 (ב) לחוק ההוצאה לפועל להצהיר כי בני הזוג, המשיבים 1-2 הם הבעלים ביחד ולחוד של 2/7 חלקים מחלקת הקרקע הידועה כחלקה 23 בגוש 18795, וכן לאשר את העיקול שהוטל על הקרקע בפסק דין כספי לטובת המבקש כנגד המשיב 2 בת"א 40498-10-12 (בית משפט השלום בעכו). בנוסף, התבקש בית המשפט לאשר מימוש העיקול קרי מכירת הקרקע.

2.בתיק שהתנהל בין המבקש למשיב 2 בבית משפט השלום בעכו, ניתן פסק דין ביום 4.3.15 לפי הסכם פשרה, שבו חויב המשיב 2 לשלם למבקש 245,000 ₪, ויירשם עיקול לטובת המבקש על זכויות המשיבה 1 במקרקעין הנ"ל. לטענת המבקש בתובענה, המקרקעין רשומים על שם המשיבה 3, והמשיבים 1-2 נמנעים בכוונה ובזדון לרשום את המקרקעין על שם המשיבה 1 לשם סיכול גביית החוב המגיע למבקש. נטען בתובענה, כי פסק הדין כנגד המשיב 2 הוגש לביצוע בלישכת ההוצאה לפועל בעכו, אך המשיב 2 הגיש בקשה להכרזה עליו כמוגבל באמצעים וביקש צו תשלומים על סך 150 ₪. לטענת המבקש, הגשת הבקשה מוכיחה שהמשיב 2 אינו יכול לשלם את חובו ולכן יש להפעיל את העיקול.

3.לטענת המבקש בתובענה, המשיבה 1 היא עקרת בית ואין לה שום הכנסה או מקור לרכוש את המקרקעין, והזכויות במקרקעין שייכות למשיב 2, ולכל הפחות הם שותפים ביחד כאשר המשיב 2 עושה שימוש באישיות של אישתו המשיבה 1 על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.

4.המשיבה 1 לא הגישה כתב תשובה. על פי כתב הגנה שהוגש כאשר התובענה הוגשה ככתב תביעה, טענה המשיבה 1 שהיא הרוכשת של המקרקעין מכספים שחסכה ומנכסים שהיו לה מאז נישואיה ועזרה משני ילדיה. היא הודתה שהיא והמשיב 2 נשואים ומנהלים משק בית משותף, ונכון שהמשיב 2 עסק בנדל"ן אבל הכחישה שהמשיב 2 רכש את החלקה ורשם אותה על שם המשיבה 1. היא הסכימה להטלת עיקול והוא עדיין מוטל על החלקה והיא אינה חייבת לשלם כל תשלום במקום המשיב 2.

5.על פי כתב הגנה שהוגש מטעם המשיב 2 כאשר התובענה היתה כתב תביעה, הוא ואישתו המשיבה 1 ניהלו משק בית משותף אך אישתו חסכה כסף והיה לה זהב שקיבלה מהמשיב 2 ומקרובי משפחתה, ועזרה מילדיה, וכך עלה בידיה לרכוש את המקרקעין, ולא הוא שרכש את המקרקעין ורשמם על שמה. אין הוא הבעלים של המקרקעין אלא רק אישתו המשיבה 1.

6.המשיבה 3 לא הגישה כתב הגנה וגם לא כתב תשובה.

7.המשיבה 1 לא התייצבה לדיון, וב"כ בעלה אמר שהוא סבור שהיא חולה. על כן החלטתי ביום 18.4.16 שעליה להגיש תעודה רפואית לפיה עקב מחלתה לא יכלה להתייצב לדיון ולפי אישור זה אחליט אם לתת פסק דין בהיעדרה של המשיבה 1, או לאפשר לה לטעון טענות נוספות על הנטען בכתב ההגנה מטעמה. לא הוגשה תעודה רפואית, ועל כן ניתנה למשיבה 1 לפי החלטתי מיום 28.4.16 הזדמנות לטעון טענותיה נגד התובענה עד 4.5.16, אם עד אותו מועד תשלם למבקש הוצאות משפט בסך 2,925 ₪, ותמציא לבית המשפט ראיה על תשלום ההוצאות למבקש. לא הוגשה כל ראיה כזו.

8.אני דוחה את בקשת המבקש שבית המשפט המחוזי יאשר את העיקול שהוטל בפסק דין בתיק אזרחי 40498-10-12, ויורה על מימוש העיקול דהיינו מכירת המקרקעין. העיקול שהוטל בפסק הדין ניתן במסגרת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 363 (ב), ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין. קודם תיקון התקנות, היה צורך לאשר בפסק הדין בתובענה את צו העיקול הזמני שניתן במהלך ניהול התובענה, אבל הוראה זו בדבר אישור עיקול זמני כלפי הנתבע לא היתה רלוונטית לגבי עיקול המוטל בפסק הדין, גם לפי התקנות לפני תיקונן. משמעות אישור העיקול הזמני היתה שאם קודם לכן היה ספק אם הנתבע חייב לתובע את הסכום המעוקל, מתן פסק הדין מאשר את חובו של הנתבע לתובע.

9.במקביל לאישור העיקול הזמני כלפי הנתבע, היתה בזמנו אפשרות לאישור העיקול הזמני כלפי מחזיק שלא הודה. בצדק רב בוטל אישור העיקול כלפי הנתבע בפסק הדין, ובמקומו באה הוראת תקנה 381, לפיה "זכה התובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע". אישור העיקול כלפי מחזיק שלא הודה, נותר בעינו, לפי תקנה 378.