ה"פ 5201-02-15 וינשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

1.המשיבה , שאיננה מיוצגת, הגישה המרצת פתיחה כנגד הבנק, על מנת שבית המשפט יצהיר כי הבנק מסכל את זכויותיה הקנייניות והחוקתיות בשל כך שאיננו משלם לה חוב בסך 36 מיליון ₪ שהוא חב לה, וגובה ממנה כספים במסגרת הליכי הוצל"פ. המשיבה הגישה ביחד עם תביעתה בקשה למתן סעד זמני לעכב הליכי תיק הוצל"פ 02-01913-86-0 ועיכוב ביצוע החלטת כב' השופט וגנר מיום 12.1.15 בתיק עש"א 17539-12-13 .

2.הבנק הנתבע, הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף משני טעמים מרכזיים :

א. כנגד המשיבה ניתן ביום 23.3.14 צו כינוס נכסים במסגרת תיק פשיטת רגל 6479-07-13 ולא הוגש אישור בית המשפט להגשת התובענה.

ב. לא ניתן לבקש פסק דין הצהרתי כי פסק דין של ערכאת השלום בטל בחוסר סמכות עניינית, כאשר בקשת רשות ערעור שהגישה , בה נטענה טענה זו – נדחתה בשל אי הפקדת ערבון .

3. עובדות הרקע

מתוך המרצת הפתיחה והבקשה לדחיה על הסף, עולות לכאורה העובדות הבאות –

3.1 בין הצדדים הליכים סבוכים ומורכבים, על פני תקופה של שלושה עשורים, פרושים בפני ערכאות רבות. המבקש צרף תרשים (נספח 7) המפרט השתלשלות העניינים מאז שנת 1985.

3.2 ביום 24.11.85 ניתן פסק דין (ת.א. 797/85 ) הקובע כי המשיבה חייבת לבנק סכום של כ-28 מיליון שקל ישן (להלן "פסק הדין הראשון") ונפתח בשנת 1986 תיק הוצל"פ לגביית הסכום (להלן "תיק הוצל"פ א"). פסק הדין ניתן בקשר לחשבון ***** שהתנהל בסניף בית הקרנות של הבנק, ובקשר לעסקת ליסינג עם חברת הפועלים ליסינג בע"מ. עסקת הליסינג היתה מיום 9.10.83 על סך כולל של 90,000$. הבטוחה לעסקה היתה ערבות בנקאית בשווי של 60% מעלות הציוד. המשיבה התחייבה כלפי הבנק כדי ערבות זו. (ערבות של 54,000$ (נכון לאוקטובר 1983). פסק הדין הראשון שניתן ביום 24.11.85 קבע בהעדר התייצבות המצהירים אשר בקשו רשות להתגונן, כי החוב עומד על סך של כ-28 מיליון שקלים ישנים וישא ריבית של 20% עשרים אחוז) לכל חודש, החל מיום 1.5.85.

3.3 בשנת 1991 הגישה המשיבה תביעה כנגד הבנק בגין אותה מסכת עובדתית. נקבע בפסק דין מיום 14.4.05 כי החשבון ***** היה חשבון החברה ולא חשבון אישי של המשיבה והחיובים שבו מכח עסקת ליסינג היו חיובי החברה ולא חיובי המשיבה באופן אישי. יחד עם זאת נקבע כי המשיבה ערבה באופן אישי ל-60% מהסכום אך ערבות זו הוקטנה כנגד חילופי ערבויות לכדי 45% מהעסקה, דהיינו 40,500$. ניתן לזכותה פסק דין, במסגרתו נפסקו לזכותה 4 רכיבי פיצוי שכן נקבע שהבנק התרשל בכך שלא התייחס לחשבון כחשבון החברה, וכל סכום מעבר לסך של 40,500$ ששלמה המשיבה, יש לשלם לה כפיצוי. (להלן "פסק הדין בתביעת וינשטין"). לגביית הסכום נפתח תיק הוצל"פ שהמשיבה היא הזוכה בו. (להלן "תיק הוצל"פ ב' ").

3.4 בעקבות פסק הדין בתביעת וינשטין ניתנו החלטות שונות במסגרת תיק הוצל"פ וערכאות ערעור, באופן שחובה של המשיבה לבנק אופס, ונפתח תיק הוצל"פ לפיו הבנק חייב למשיבה כ-30 מיליון ₪. הבנק טוען כי החלטות אלו, לרבות קביעות ערכאות הערעור היו מוטעות, ונובעות מאי הבנה של פסק הדין בתביעת וינשטין.

3.5 ביום 8.3.09 דן בית משפט עליון (רע"א 2237/06 ) בסוגיה האם פסק הדין הראשון מהווה מעשה בית דין המשתיק את המשיבה מלטעון כי חשבון הבנק לא חשבונה הוא, אלא חשבון החברה וקבע כי אכן היא מושתקת מלטעון טענה זו. לפיכך פסק הדין בתביעת וינשטין בוטל. נקבע כי נשארה פתוחה טענתה של המשיבה כי 45,000$ הועברו מחשבונה ללא רשותה ונקבע כי ענין זה יידון בהוצל"פ או בהליך נפרד. ביטול פסק הדין בתביעת וינשטין משמעו ביטול כל הליכי ההוצל"פ שנפתחו בעקבותיו.

3.6 לכן הגיש הבנק בקשה לבטל את כל ההחלטות בתיק הוצל"פ א' מיום 1.12.04 (על אף שפסק הדין בתביעת וינשטין הוא מיום 14.4.05) , לסגור את תיק הוצל"פ ב' ולבטל את העיקולים שהטילה המשיבה על הבנק. הרשמת בהוצאה לפועל דחתה את בקשות הבנק. (להלן "החלטת הרשמת מיום 27.5.09").

3.7 הרשמת ציינה בהחלטתה כי כל אשר נקבע בבית המשפט העליון הוא כי פסק הדין הראשון שריר וקיים ולכן גם תיק ההוצל"פ שנפתח מכוחו שהוא תיק 02-01913-86-0 (תיק הוצל"פ א). לכן אין לבטל החלטות בתיק זה . הרשמת התייחסה גם לעובדה שנטענה טענת פרעתי וניתנה בה החלטה.

3.8 הבנק ערער על החלטה זו בפני כב' השופט וגנר בבית משפט השלום (רע"צ 10210-06-09 ) אשר החזיר ביום 20.5.10 את הדיון לרשמת לאחר שקבל את הערעור.(להלן "פסק דין הראשון של כב' השופט וגנר ") כב' השופט הורה על דרך פתיחת תיק ההוצל"פ א ועריכת החישוב שבו, באופן שרק תשלומים של המשיבה (שאינם קשורים לפסק הדין בתביעת וינשטין) ילקחו בחשבון לצורך הפחתתם. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי הבנק שסבר כי היה מקום לתת הנחיות אופרטיביות לענין סגירת תיק הוצל"פ ב' והסרת העיקולים שהוטלו מכוחו. בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופט רניאל אשר סבר כי אין הצדקה לשמיעת הערעור, ותפקיד עריכת החשבון בתיק הוצל"פ מוטל על רשם ההוצאה לפועל ולא על ערכאת הערעור.

3.9 או אז התקבלו החלטות של כב' הרשמת (1.6.10; 6.6.10; 8.6.10; ועל בקשות אלו הגיש הבנק בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום (רע"צ 19166-06-10). ניתן פסק דין על ידי כב' השופט וגנר ביום 22.9.11 (להלן "פסק הדין השני של כב' השופט וגנר ") אשר חזר בעקרון על הוראותיו בפסק דינו הקודם, שמשמעותן החייאת תיק הוצל"פ א ושחזור כל טענות פרעתי, שאינן קשורות לפסק הדין בתביעת ויינשטין. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור שנדחתה בשל כך שלא הופקד העירבון.

3.10 המשיבה לא השלימה עם החלטות חדשות של רשמת ההוצל"פ שבקשה ליישם את פסק הדין של כב' השופט וגנר, והגישה בקשות נוספות ושונות, שנדחו. רשמת ההוצל"פ ניהלה הליך לקביעת הסכומים ששולמו במסגרת תיק הוצל"פ א' . המשיבה פעלה לנסות לעכב את החלטתה בדרכים שונות, לרבות הגשת בקשה לסעד זמני לבית המשפט המחוזי ביום 17.4.13, שנדחתה.