ה"פ 51227-03-16 צנזור ואח' נ' סבג ואח'

בקשה לאכיפת פסק דין לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט.

1.ביום 29.3.2014 ניתן על-ידי המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (להלן: המפקחת) פסק דין בתיק 245/13 אשר איפשר למשיבים לבנות גשר בהתאם לתשריט שהוגש, ואשר יחבר בין המדרכה למרפסת דירתם בבית ברחוב הגלבוע 25 בחיפה, וישמש את בנם הנכה. בפסק דין נוסף בתיק 456/14, שניתן על-ידי המפקחת ביום 16.6.2015 בתביעת המבקשים, המתגוררים באותו בית, חוייבו המשיבים להרוס את הגשר אותו הם בנו שלא בהתאם לתשריט האמור, ולהשיב עד ליום 30.8.2015 לקדמותו את מצב החזית של הבית.

לאחר מתן פסק הדין ניתנו על-ידי המפקחת שלוש החלטות בבקשות המשיבים לעיכוב ביצועו: ההחלטה הראשונה שהורתה על עיכוב ביצוע ניתנה ביום 23.7.2015. בהחלטה נוספת, שניתנה ביום 31.8.2015, נקבע כי ההחלטה הראשונה לעיכוב הביצוע עומדת בעינה. לאחר שביום 23.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הערעור שהגישו המשיבים על פסק דינה של המפקחת וחייב אותם בהוצאות, דחתה המפקחת ביום 21.3.2016 את הבקשה הנוספת שהגישו המשיבים ביום 8.3.2016 לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לאחר שבאותו מועד דחתה המפקחת בקשה שהגישו המבקשים ביום 9.3.2016 לאכיפת פסק הדין לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה), בנימוק של היעדר סמכות, הגישו המבקשים ביום 23.3.2016 את הבקשה הנוכחית.

2.הבקשה הנוכחית נתמכה בתצהירו מיום 9.3.2016 של המבקש מס' 1, בו צוין כי פסק דינה של המפקחת מיום 16.6.2015 לא בוצע על-ידי המשיבים, על אף שחלפה חצי שנה מאז המועד המקורי לביצועו.

המשיבים הגישו ביום 24.4.2016 תשובה לבקשה, בה טענו להיעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום לדון בבקשה זו. בתצהירו מיום 21.4.2016 של המשיב מס' 1, אשר צורף לתשובה, הוצהר כי ביום 30.3.2016 נהרס החלק של הגשר השנוי במחלוקת.

ביום 5.5.2016 הגישו המבקשים הודעה כי עבודות הפירוק של הגשר החלו ביום 29.3.2016 (ששה ימים לאחר שהוגשה הבקשה הנוכחית), וכי מאחר ופסק הדין בוצע באיחור ניכר, יש להשית על המשיבים הוצאות ממשיות.

3.בדיון בבקשה, שהתקיים ביום 9.5.2016, הודיע בא-כוח המבקשים כי מאחר ופסק הדין קוים רק לאחר שהוגשה הבקשה, אינו עומד על הבקשה למעט על פסיקת הוצאות. באי-כוח הצדדים השמיעו טיעוניהם לגבי הסמכות העניינית ולגבי שאלת ההוצאות, ובהתאם להחלטתי, אף הגישו בכתב הפניות לפסיקה.

4.על השאלה אם לבית משפט שלום סמכות עניינית לדון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בנוגע לפסק דין של המפקחת, אוצלים סעיפים בפקודה ובחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין). בסעיף 6 לפקודה נקבעו הערכאות השיפוטיות אשר להן הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם. בע"פ 3829/90 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מה(1) 210, 213 (1990) הודגש כי גופים אלו בלבד הם הגופים אשר לפי הוראותיהם ייעשה שימוש בפקודה.

המלומד א' הרנון, בספרו ביזיון בית המשפט על ידי אי ציות (תשכ"ה) כתב כי בתי משפט הכלולים בסעיף 6 לא ייעשו בו שימוש בגין אי ציות להוראותיהם של טריבונלים אשר 'מחוץ לרשימה' אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת אחרת בחוק כלשהו. בסעיף 74 לחוק המקרקעין נקבע כי למפקח על רישום מקרקעין הדן בסכסוך יהיו כל הסמכויות שיש לשופט בית משפט שלום הדן בתביעה אזרחית, ובסעיף 76 נקבע כי דינה של החלטתו לעניין אכיפה והוצאה לפועל ולעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט כדין פסק דין של בית משפט שלום. על בסיס הוראות חוק אלו נקבע בתר"מ 144/98 טולדנו נ' פרץ, פ"ד נב(4) 666 (1998) על-ידי השופט מצא, בשבתו כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-15 ולראש הממשלה (ומצוי בעצמו בקטגוריה של רשות מעין שיפוטית) כי דין צו הניתן על-ידי המפקח הוא כדין צו שניתן על-ידי בית משפט, אך הסמכות לכוף את הציות לצו אינה נתונה בידיו, אלא בידי בית המשפט. לתוצאה זהה הגיע כבר לפני שנות דור בית המשפט המחוזי בפסק דינו בהמ' (מחוזי י-ם) 99/79 סימנובסקי נ' נציגות הבית המשותף, פ"מ תש"מ(1) 217 (1980).

על-פי הפסיקה, לבית משפט שלום הסמכות לדון בבקשה לפי הפקודה אף לגבי פסק דינו עליו הוגש ערעור אשר נדון בבית המשפט המחוזי. ראו, לעניין זה, ב"ש 743/85 ספרון נ' ספרון, פ"ד לט(3) 195 (1985); ע"פ (מחוזי חי') 287-08 מדינת ישראל נ' קיבוץ יגור (פורסם בנבו, 17.12.2008).