ה"פ 50925-01-15 - פסקדין

המשיב הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי בדבר בטלות דרישת חיוב ששלחה לו המבקשת (רשות המסים) בדבר גרעון שנוצר בתשלום בגין רכב שייבא ושוחרר זה מכבר. כן עתר המשיב להורות על בטלות דרישות רשות המסים לחיוב בגין הפרשי הצמדה, ריביות, קנסות ופיגורים. כחלק מטענותיו, טען המשיב להפלייתו מול מייבאי רכב אחרים, שעמם הגיעה רשות המסים לפשרות לתשלום חוב נמוך אפילו מגובה הקרן.

התיק נקבע להוכחות לפניי ליום 14.7.15. ביום 22.6.15 הגישה המבקשת שתי הודעות ובקשות. אחת נגעה לטענתה בדבר היעדר הפלייה אסורה. האחרת, עתרה להתליית ההליכים בתיק בשל "הליך תלוי ועומד", בדמות תובענה המתבררת בבית המשפט המחוזי בעניין טענת 60 מייבאי רכב אחרים בעניין הפלייתם מול מייבאי רכב אחרים, שהגיעו להסכמות עם רשות המסים. בקשה זו היא הנתונה להכרעתי.

המבקשת מוסיפה עוד כי בבקשתה הקצרה כי מדובר בהליך שבו קבועים שני ימי הוכחות לראשית חודש זה, והיא מעריכה שצפויה בו הכרעה בעתיד שאינו מרוחק.

כבקשה חלופית היא עותרת להתליית ההכרעה בסוגיית ההפליה.

המשיב התנגד נמרצות לבקשה, בגורסו כי היא מאוחרת, תעכב את ההכרעה, ונעדרת פירוט. הוא גורס עוד כי יש מקום להמציא לו העתק מפרוטוקול הדיונים באותו תיק מקביל, שאינו בגדר ידיעתו.

המבקשת עומדת על בקשתה, ומבקשת הכרעה טרם דיון ההוכחות. אשר לפרוטוקולים שאינם בידי המשיב, מציעה היא כי יפנה בדרכים המקובלות לקבלם.

דין הבקשה להידחות.

עיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד הוא יציר הפסיקה (להלכה המנחה ראו ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975)). תכליותיו המרכזיות של הכלל הן מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת בזבוז זמן שיפוטי, ואגב כך מניעת הכרעות סותרות. בבואו לקבוע האם יש מקום לעיכוב הליכים במקרה קונקרטי, "על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות" (רע"א 488/15 אלנקרי נ' נווה טל בע"מ (24.3.15)).

מובן שעיכוב ההליכים, ודאי ביוזמת נתבע כמקובל, הוא מהלך דרסטי: תובע מבקש את יומו בבית המשפט, והנה מודיעים לו כי ייאלץ להמתין עד שהליך אחר יסתיים, שמא ישפיע על עניינו. לפיכך על בית המשפט הנקרא להורות על עיכוב הליכים לערוך את הבדיקה, בהתאם לפרמטרים שצוינו, בזהירות וביסודיות, על יסוד התשתית שמניחים לפניו הצדדים.

במקרה הנוכחי, המבקשת לא הניחה לפני בית המשפט דבר למעשה. כל שאמרה: טענת ההפלייה נידונה גם בהליך אחר. האם הטענה זהה או דומה? לא נדע. האם בעלי הדין הרבים האחרים (שאינם כוללים כמובן את המשיב-התובע כאן) הם בעלי מאפיינים דומים לזה של המשיב? האם יש חשש אמיתי להכרעות סותרות? האם הכרעה בהליך האחר, בין בעלי דין אחרים מן המשיב כאן, ישליך במישרין על עניינו? האם מדובר בהליך שיסתיים בתוך פרק זמן קצר? כל זאת, לא נדע.