ה"פ 5019-04-16 פ. הרשקוביץ - הנדסה אזרחית בע"מ נ' חברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ - פסקדין

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר בו עותרת המבקשת למתן צו שיאסור על המשיבה לבטל את הסכם ההתקשרות עם המבקשת; לאסור על פינויה של המבקשת מאתר הקמת מעונות יום בו בונה המבקשת בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים לאחר זכיית המבקשת במכרז; לקיים מול המבקשת פגישת עבודה מסודרת; וכן להימנע מלהתקשר עם קבלן חליפי ו/או קבלני משנה חליפיים.

1. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת כבוד השופט עמית יריב, מבית משפט השלום בתל אביב, מיום 31.3.16, אשר ניתנה במסגרת בקשת המבקשת לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, בטרם הוגש כתב תביעה, בת.א. 63522-03-16 (להלן: "הבקשה הראשונה" ו "ההחלטה הראשונה"), אני מורה על סילוק הבקשה על הסף.

2. בבקשה הראשונה התבקשו סעדים זהים לסעדים המבוקשים במסגרת ההליך הנדון, ואף נימוקי הבקשה שם זהים לנימוקים אשר הועלו בפני. בהחלטה הראשונה נקבע כדלהלן:

   ".........שנית, הבקשה לוקה בשיהוי שדי בו, גם בהתעלם מן האמור לעיל, כדי להביא לדחיית הבקשה. אף שהודעת הביטול נשלחה כאמור כבר ביום 22.3.2016, כך לגרסת המבקשת, הבקשה הוגשה רק שבוע ימים לאחר מכן, מחוץ לשעות העבודה, ויומיים (כלומר – אפקטיבית יום עבודה אחד) לפני המועד שנקבע להוצאתה של המבקשת מן האתר. מדובר בשיהוי ניכר ומשמעותי בנסיבות העניין, אשר מנע את האפשרות לקבל את עמדת הצד שכנגד בטרם מתן סעד דרסטי של כפיית המשך ההתקשרות על המשיבה עם המבקשת, אשר אפילו לעמדתה שלה – לא עמדה בהוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים.

   גם לגופו של עניין, וגם אילו התעלמנו משני הליקויים המהותיים, נראה שגם על פי אמות המידה הנוהגות למתן סעד זמני – אין ממש בבקשה. לעניין סיכויי התביעה – התובעת מודה כי התקשרה בחוזה מחייב, והיא אף מודה בפה מלא כי אינה עומדת בהתחייבויותיה מכוח החוזה (אף שהיא מציעה הסברים מהסברים שונים להפרות אלה). מכאן שלכאורה, ומבלי לטעת מסמרות, לא ניתן לומר שסיכוייה של המבקשת לזכות בסעד בתביעתה העיקרית (שטרם הוגשה, כאמור, ולכן לא ניתן לדעת מה ייתבע במסגרתה) – הם גבוהים עד כדי כך שיש בהם להטות את הכף לטובת מתן סעד זמני (ובוודאי לא סעד ארעי).

   לעניין מאזן הנוחות – הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד – הוא נזק כספי, של שלילת חלק מן התמורה החוזית (או כולו). מנגד, מתן הסעדים הזמניים המבוקשים יביא לעיכובו של הליך בנייה של רשות ציבורית למטרה ציבורית, ולפגיעה לא רק בצד הישיר לחוזה (היא המשיבה) כי אם בכלל הציבור.

   מכאן שגם לפי מדדים אלה – נוטה הכף נגד מתן סעד זמני.

   בהעדרו של כתב תביעה, לא ניתן לבחון את שאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה, אולם קריאה זהירה של הבקשה מלמדת, כי מדובר בחוזה שהיקפו הכספי כ-6 מיליון ₪. ככל שהתביעה שתוגש (אם תוגש) תהיה תביעה לאכיפת ההסכם – בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהליך.

   מכל הטעמים שלעיל – הבקשה לסעדים זמניים נדחית במלואה. ככל שלא יוגש כתב תביעה עד יום 5.4.2016 – המזכירות תסגור את התיק ללא צורך בהחלטה נוספת.

   המבקשת תמציא את הבקשה ואת החלטתי זו למשיבה לא יאוחר מיום 3.4.2016 בשעה 13:00" (ההדגשות במקור – ע.ר.).

3. עניינו הרואות כי בקשה לסעדים זהים ומנימוקים זהים נדחתה בהחלטה הראשונה לאחר דיון לגופו. בנסיבות אלו, תרופתה של המבקשת הייתה צריכה להיות הגשת בר"ע לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום.

4. יש לציין כי המבקשת הפנתה בבקשתה הנדונה להחלטה הראשונה, אך ציינה כי היא חולקת על מסקנות ההחלטה הראשונה ולכן "היא הייתה מגישה בכל מקרה בר"ע לבית המשפט דנן, מוגשת בזאת במקביל גם בקשה חדשה זו לצו מניעה זמני, אשר מבחינת המבקשת היא יכולה להיות נדונה גם כערעור על החלטת בית משפט השלום, וזאת בכדי למנוע ניהול הליכים מקבילים ומיותרים" (סעיף א4 לבקשה למתן צו מניעה).