ה"פ 49336-05-14 כפרי נ' סממה ואח'

לפני בקשת המבקש לפסוק את הוצאותיו בגדרה של בקשתו שהוגשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

א.ההליך והצדדים לו

1.המבקש הינו בעל דירה בבית המשותף המצוי ברחוב הלוטם 2 בנשר (להלן הבית). משיבה 1, אף היא בעלת דירה בבית (להלן המשיבה) – ודירתה מצויה מעל דירת המבקש. משיבה 2 היא נציגות הבית המשותף (להלן הנציגות).

2.לטענת המבקש, נגרם נזק לדירתו בשל רטיבות שמקורה בדירת המשיבה מחד גיסא וברכוש המשותף שעליו אמונה הנציגות מאידך גיסא. טענותיו נדונו בהליך בו נקט, שהתברר לפני כב' המפקחת על בתים משותפים בחיפה בתיק תביעה 159/13 (להלן ההליך הקודם). בהליך הקודם מונה מומחה מוסכם, מר שלומי קלדרון, אשר בדק את הבית והדירות ונתן חוות-דעת לגביהם (להלן המומחה וחוות-הדעת).

3.ביום 3.2.2014 ניתן בהליך הקודם פסק-דין, במעמד הצדדים (או נציגיהם) ולאחר שמיעת טענותיהם (להלן פסק-הדין). פסק-הדין נחלק לשני ראשים: האחד, חיוב המשיבה והנציגות לבצע תיקונים לפי חוות-הדעת בדירת המשיבה וברכוש המשותף, בהתאמה, תוך ארבעים וחמישה יום; הוטעם כי מאחר והמשיבה טוענת שביצעה את מרבית התיקונים הנדרשים, עליה להשלימם עד תום בהתאם לחוות-הדעת. השני, ביצוע תיקונים בידי המשיבה והנציגות בדירת המבקש, ביחס לליקויים הנובעים מדירת המשיבה ומן הרכוש המשותף, כל זאת תוך שבועיים נוספים – או תשלום למבקש חלף התיקונים בדירתו, בשיעורים שנקבעו בפסק-הדין.

4.לטענת המבקש, לא מילאו המשיבה והנציגות את חיוביהם בכל הקשור לתיקונים בדירת המשיבה וברכוש המשותף; על כן הוגשה נגדם ביום 27.5.2014 הבקשה דנן שנסמכה על סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן הפקודה). הבקשה לא נסבה על חיוביהם של המשיבים שעניינם בביצוע תיקונים בדירת המשיב; על כן לא אדרש לסוגיה זו והיא אינה נושא לדיון והכרעה.

5.המשיבים הגישו תגובה לבקשה. בדיון שהתקיים לפני במעמד הצדדים ביום 6.7.2014 באו בעלי-הדין לכלל הסכמה שיתרה את ההכרעה בבקשה לגופה [ר' החלטה בעמ' 5-4 לפרוטוקול, הודעת המבקש מיום 30.7.2014 והחלטה שניתנה בה ביום 31.7.2014]; נותרה לדיון שאלת עצם הנשיאה ואופן הנשיא בהוצאות הבקשה. טענות הצדדים בסוגיה זו הוגשו בכתב.

ב.דיון והכרעה

1.אין ממש בטענת הנציגות כי החיוב הפסוק שבגין אי-קיומו הוגשה הבקשה דנן אינו מתאים לאכיפה באמצעות פקודת בזיון בית משפט. כאמור לעיל, פסק-הדין הבחין הבחן היטב בין שני חיובים: בכל הקשור לחיוב שעניינו בביצוע תיקונים בדירת המבקש, הושתה על שני המשיבים חובת תיקון ראשונית ונקבע שאם חובה זו לא תמולא במועד שנקצב לכך – יהא המבקש זכאי לסעד כספי בסכום שנקבע בפסק-הדין. לו הייתה הבקשה שלפני נסבה על הפרת חיוב זה, כי אז לא ניתן היה לאוכפה באמצעות הליכי בזיון בית משפט, והיה על המבקש לפעול לגביית הסכום הכספי בו חויבו המשיבים בהוצאה לפועל. דא עקא, לא על חיוב זה נסבה הבקשה שלפני – אלא על החיוב השני שנקבע בפסק-הדין, בגדרו חויבו המבקשים בביצוע תיקונים בפועל, המשיבה בדירתה והנציגות ברכוש המשותף. בהקשר זה הושת על המשיבים חיוב מסוג 'צו עשה' שהורה על ביצוע והשלמת התיקונים תוך פרק הזמן שנקצב לכך, ולא ניתנה להם אפשרות להמיר את צו העשה שהורה על ביצוע התיקונים בתשלום סכום כספי. על כן חיוב פסוק זה, שנקבע בפסק-הדין בצורה ברורה ומפורשת, אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל – והוא ניתן ומתאים לאכיפה בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט.