ה"פ 47469-12-14 . לפני

1. תובענה לפס"ד הצהרתי לפיו בטל משכון על זכויות המבקשים במשק חגור שנרשם לטענת המבקשים שלא כדין, בהעדר הסכם או הסכמה, ותוך שימוש ביפוי כח שניתן במסגרת עסקת קומבינציה שבוטלה כדין, ו/או מו"מ לפשרה שלא יצא אל הפועל.

2. בישיבה שהתקיימה לפני ביום 3.3.15, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ינתן ע"י בית המשפט פסק דין לפשרה ובלא צורך במתן נימוקים, זאת בהתאם לסמכות המוקנית לו עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נ"מ) תשמ"ד 1984, ובו יקבע הסכום אותו ישלמו המבקשים למשיבים 1-3 וכנגד התשלום יבוטל המשכון הרובץ על הנכס וכן יוסרו העיקולים ויסגרו כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד המבקשים על ידי המשיבים. במסגרת הסכמה זו סוכם אף כי גובה הסכום שיפסק יהיה בגבולות שבין 200,000 ₪ ל-500,000 ₪, לאחר הגשת טיעוני הצדדים. ואכן, הצדדים הגישו עתה סיכומיהם ובהתאם ניתן פסק הדין.

3. תמצית טיעוני המבקשים היא, כי ביום 4.4.97 נחתם הסכם לעסקת קומבינציה בין חברת אלנתן (1996) חברה לבנין בע"מ), בה היה המבקש 1 בעלים ומנהל לבין המשיבים שהיו בעלי זכויות, ביחד עם אחרים, במגרש ברח' רוטשילד 51 בפתח תקוה (להלן: "החברה" ו/או "אלנתן", ו"המגרש" בהתאמה). המבקש 1 ערב להתחייבויות החברה בהסכם הקומבינציה וכן להסכמים עם המשיבים 1 ו-3, ומשלא קויים החוזה, הודיע ב"כ המשיבים על ביטולו וכוונתו להגיש שיקים לביצוע בהוצל"פ וכך עשה. לטענת המבקשים לא הצהירו המשיבים כנדרש בבקשה לביצוע שטר, על סכומים שהועברו אליהם. עוד טוענים הם כי עפ"י ההסכם עמד סכום הפיצוי על 6,000 $ לכ"א. טרם חלף המועד לתיקון ההפרה, הגישו המשיבים ביום 24.12.98 בלשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שיקים בסך כולל של 133,804 ₪ (על אף שלטענת המבקשים עמד סכום הפיצוי באותו מועד על סך של 75,240 ₪ בלבד), בלא לבצע הקטנת קרן בהתאם לגובה הפיצוי וכן נגבו סכומים נוספים בסד"ג של כ – 10,000 ₪. במהלך פרק זמן של כ-8 שנים (עד 18.9.07) לא שופעלו תיקי ההוצל"פ ובמהלך 4 שנים נוספות (עד 31.10.10) היה המשיב 1 שהוא הרוח החיה בבקשה, כך טוענים המבקשים, בהליכי פש"ר.

בנסיבות אלה ובהעדר נזק שנגרם למשיבים, טוענים המבקשים, יש לחשב את הפיצוי עפ"י סכום הפיצוי המוסכם שערכו העדכני עד למועד הגשת הבקשה למימוש המשכון עומד על סך 164,045 ₪. לפיכך יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך המינימום שנקבע, היינו 200,000 ₪. ככל תתקבל טענת נזק למשיב 1 (שהוא לבדו טוען זאת) יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך 255,951 ₪ בהתאם לתחשיב המפורט בטיעוני המבקשים וממנו להפחית את הסכומים שנגבו תוך התחשבות בעוול שנגרם למבקשים.

4. תמצית טיעוני המשיבים היא להתיישנות התובענה זאת עפ"י מועד חתימת שטר המשכון וכן שיהוי ונזק ראייתי שנגרם להם. בסיכומיהם טוענים הם כי סכום החוב בתיקי ההוצל"פ עומד על סך 723,215 ₪ וגם אם יפסק סכום התקרה שנקבע 500,000 ₪, הרי שגם אז מהווה הדבר ויתור כספי של כ- 30% מגובה החוב. עוד טוענים המשיבים כי למעשה כנגד הסכום שיפסק מוותרים הם על מלוא החוב, שכן לא זכותם לחוב ההוצל"פ עומד לדיון אלא על דרך גבייתו, בעזרת משכון או באמצעי גביה רגילים. על כן מבוקש על ידי המשיבים כי יפסק סכום המקסימום שנקבע, היינו 500,000 ₪,

5. לאחר שעיינתי איפוא בסיכומי הצדדים, בכתבי הטענות ובנספחיהם, ובכלל החומר שהונח לפני בתיק זה, הנני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים 1-3 סך כולל של 350,000 ₪, לסילוק התובענה.

הסכום האמור ישולם בתוך 60 יום וכנגד תשלומו במלואו ובמועדו, יבוטל המשכון הרובץ על הנכס וכן יוסרו העיקולים ויסגרו כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד המבקשים על ידי המשיבים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסה"ד לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.