ה"פ 47269-12-15 ווסטרייך נ' דרך הים השקעות בע"מ ואח'

בתיק זה הגיעו מרבית הצדדים להסכמה, ונותר לדון בעניינו של המשיב 22 בלבד.

לטענת המבקשת שיקים מחשבונה נגנבו, זויפו והועברו לצדדים שלישיים, והיא עותרת כי המשיב ימציא את פירוט המפקידים, לרבות שמותיהם ופרטי תעודות הזהות שלהם.

המשיב, בנק, הפנה לסוגיית החיסיון הבנקאי, והודיע כי יכבד כל החלטה של ביהמ"ש.

המבקשת בתגובה להודעה זו של המשיב טענה, כי לנוכח המבחנים שנקבעו בעניין ברע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, הרי היא עומדת בכל התנאים המצדיקים כי המשיב ימציא את פרטי המפקידים, ומספרי הזיהוי שלהם.

ההבדל העקרוני בין הלכת סקולר לבין ענייננו, כי המידע המבוקש נוגע לצדדים שאינם חלק מההליך שבפניי. כלומר, קיימים נתבעים עלומים, לא ידועים, והמבקשת מעוניינת להגיש כנגדם תביעה. בהעדר פרטיהם היא עותרת שהמשיב יגלה את המידע שברשותו, וזאת לנוכח הלכת סקולר.

דומני כי בעניין זה פס"ד הרלוונטי העוסק בחיוב צד להליך להמציא פרטים על צדדים אחרים שאינם חלק מההליך השיפוטי הינו לדוגמא פס"ד בעניין רע"א 4447/07 רמי מור נגד ברק אי. טי. סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ [פורסם בנבו] (25.3.2010).

באותו עניין נפסק על ידי כבוד השופט ריבלין כך:

"ראשית, כי צו לגילוי ענייניו הבנקאיים של צד שאינו בעל-דין יינתן רק על-פי מקור חוקי מפורש (כגון סעיף 39 לפקודת הראיות);

שנית, כי צו כזה יינתן במסגרת הליך אזרחי קיים;

שלישית, כי צו כזה מוגבל למקרים שבהם החשבון של הצד השלישי איננו זר לגמרי להליך, אדרבא, מדובר בחשבון המשמש את בעל-הדין. בענייננו לא מתקיים אף אחד מן התנאים הללו: לא נמצא מקור חוקי מפורש למתן צו נגד צד זר להתדיינות."