ה"פ 44469-10-14 מישור נ' סלמן ואח'

בפני בקשה למתן צו הגבלת שימוש בנכס וצו עשה, במעמד צד אחד.

לאחר שבחנתי את הבקשה אל מול ההוראות שבתקנות 362 ו-383 לתקנות סדר הדין האזרחי

התשמ"ד- 1984 הגעתי למסקנות הבאות:

1. קיימות ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה, בגין הבעלות הנטענת של המקררים השייכת לצד ג'.

2.קיים חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין, על פי תקנה 383, וזאת, בין השאר, נוכח העובדה שמדובר בתביעה לצו המורה להשיב את המקררים לבעליהם.

3. הנזק שייגרם למבקש/ת אם לא יינתן הסעד הזמני עולה הוא בהרבה על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. ועל כן מתקיימת גם דרישת תקנה 362 (ב) (4).

4. הסעד הינו ראוי וצודק בנסיבות העניין, כאמור בתקנה 362 (ב) (2) , לאור כל האמור לעיל.

מכל הנימוקים הללו, הנני מורה כדלקמן:

1. הינני מורה בזאת למשיב/ים, להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא את הנכסים המפורטים בבקשה מרשותו או מרשות מחזיקם, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את הזכויות בהם, וזאת עד למתן החלטה אחרת.