ה"פ 44325-12-13 לוי נ' אביחיל

1.המבקשת עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו המיטלטלין המצויים בדירת מגוריה כמפורט בנספח לתצהירה (להלן – "המיטלטלין") הם בבעלותה ואין למשיבה זכות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל בנוגע למיטלטלין בגין חוב של הגרוש של המשיבה.

טענות הצדדים:

2.המבקשת טוענת כי היא ידידה קרובה של החייב רונן אביחיל, אשר הוא הגרוש של המשיבה (להלן – "החייב") . החייב אינו מתגורר בדירתה, במושכר ברח' המשלט 12 במבשרת ציון (להלן – "הדירה") אותו היא שכרה בעצמה. המשיבה, פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד החייב בגין חוב מזונות שלו לבתם הקטינה במסגרתם בוצע עיקול ברישום על המיטלטלין אף שלחייב, אין כל זכויות באותם מיטלטלין שכאמור, הם בבעלותה.

מכאן התובענה למתן סעד הצהרתי על מנת למנוע פגיעה בזכויותיה הקנייניות והבלעדיות במיטלטלין , המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

3.המשיבה טענה מנגד, כי החייב הוא בן זוגה של המבקשת ומתגורר עמה בדירה וכן, מסייע למבקשת בכלכלת הבית. על כך היא למדה בין השאר מהצהרותיו של החייב במסגרת הליכים ביניהם בבית משפט לענייני משפחה . המבקשת והחייב, מהתלים בבתי המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל בהצהרות כוזבות על מנת שיהיה בידי החייב להתחמק מחיוביו לתשלום מזונות לבתו הקטינה. המיטלטלין לדידה, הם בבעלות של החייב ולפיכך, דין התובענה להידחות.

דיון והכרעה:

4. סעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, מקים חזקה הניתנת לסתירה שמיטלטלין שעוקלו בחצרים שבהחזקתו של חייב, הינם נכסיו. בשעה שמדובר בבני זוג , חלה חזקה לפיה המיטלטלין שבחצרים כאמור, הם בבעלות משותפת של בני זוג .

בהתאם לכך, נדרשתי לשאלת טיב היחסים בין המבקשת והחייב לרבות שאלת מקום מגוריו. ככל שיימצא כי החייב הוא בן זוגה של המבקשת, תיבחן שאלת בעלותו במיטלטלין שבדירה מהפן העובדתי והמשפטי.

5.הוכח מעדות המבקשת ומהסכם השכירות שצורף לתצהירה כי היא שכרה בעצמה את הדירה (הסכם השכירות צורף כנספח ב' לתצהיר המבקשת) זאת לדבריה לפני מספר שנים, עוד בטרם נרקמו יחסים בין המבקשת לחייב. המבקשת אישרה בחקירתה כי החייב עבר להתגורר עמה בדירה בחודש ינואר 2012. קודם לכן, מחודש אוגוסט 2011 עד ינואר 2012, הוא התגורר בדירתה מעת לעת , לפי צרכיו (עמ' 2 שורות 22-28). על אופי וטיב היחסים ביניהם העידה המבקשת באומרה כי היא והחייב, חיים כבני זוג . כדבריה "זוגי לגמרי" (עמ' 3 שורות 17-20) . למרות זאת, אין ביניהם הסכם מגורים משותף וכל תכולת הדירה שייכת לה שכן, הדירה בשימושה שנים ארוכות לפני הכרותה את החייב , לפי גרסתה (עמ' 3 שורות 23-24) .

6.על מגוריו של החייב בדירה דרך קבע החל מחודש ינואר 2012 ניתן גם ללמוד מכתובתו של החייב בדירה לפי כתבי בי-דין שהוגשו בהליכים המתנהלים בינו ובין המשיבה (נספח ג' לתצהיר המשיבה בבקשה לבטול פסק דין; עדות המשיבה עמ' 5 שורות 1-3 וראו החלטה של כב' הרשמת דרמוני-יזדי (מש/5)). המבקשת, לא הגישה תצהיר של החייב ולא הזמינה אותו להעיד מטעמה על מנת להוכיח כי החייב לא מתגורר בדירה ובכך, יש משום חיזוק לטענת המשיבה לפיה החייב מתגורר בדירה משנת 2012 ואילך ובניגוד לטענה שהועלתה במסגרת הליך אחר, לפיה החייב מתגורר בבית אמו (תצהיר מש/2 שהוגש בתיק הוצל"פ 03-05646-13-0 וההחלטה מש/4 ) מה שלא הוכח (על אי הבאת עד ראו : ע"א 548/78 שרון נ' לוי פלוני , פ"ד ל"ה (1)736; 758 , בספרו של י' קדמי , על הראיות, 1652 ).

אי שינוי כתובתו של החייב במרשם האוכלוסין במשרד הפנים לכתובתה של המבקשת בדירה, אין בו משום ראייה לשאלת מקום מגוריו משלא הוכיחה המבקשת כי החייב מתגורר בכתובתו הרשומה ולאור עדותה והראיות הנוספות כאמור, מהן עולה כי מגוריו בדירתה.

תימוכין נוספים לקביעתי מצאתי בגרסתה של המשיבה שלא נסתרה בראיות המבקשת, לפיה החייב נושא בהוצאות המבקשת לדמי שכירות לדירה וכן בהוצאות המחייה, בהתחשב במגוריהם במשותף בדירה (ראו פרוטוקול והחלטה בתיק ההוצל"פ , סומנה מש/6 והחלטה אחרת של ראש ההוצאה לפועל , מש/4 ).

7. לאור האמור אני קובעת כי החייב התגורר בדירה כבן זוגה של המבקשת מחודש ינואר 2012 ועד מועד הגשת התובענה.