ה"פ 44273-05-14 מועד ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

1.תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין על בסיס הודעה שפורסמה עוד בשנת 1976.

2. התובעים היו בעלי הזכויות בחלקים מן הנכס הידוע כחלקה 54 בגוש 16936, מאדמות הישוב עין אל מאהל. לתובעים 1 ו- 2 היו 1276/10158 חלקים מן הזכויות לכל אחד מהם, ולתובע 3 2536/10158 חלקים מן הזכויות ( להלן: "המקרקעין").

ביום 19.3.76 פרסמה המדינה הודעות על הפקעת המקרקעין, לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] (להלן "הפקודה").

לפי תוכנית המתאר הגלילית RP120/42/50, יעוד המקרקעין היה חקלאי.

3. תביעתם של התובעים הינה לפיצויים בהתאם להוראת סעיפים 12 ו- 13 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור].

כיום, לאחר שהתנהלו ההליכים בתיק זה, מוסכם על הצדדים כי הפיצויים ישולמו לתובעים בהתאם להוראת סעיף 13 לפקודה. דהיינו פיצוי בגין "אבדן דמי חכירה".

4.המחלוקת אשר נותרה להכרעתי בתיק זה צומצמה, בסופו של יום, באופן משמעי. זאת, לאחר שמונה שמאי מקרקעין – מר שאול אושרת – מומחה מטעם בית המשפט, ולאחר שהסתבר כי המדינה הגישה תביעת פינוי בשנת 1986 כנגד שותפיהם של התובעים בזכויות במקרקעין.

5. כיום אין חולק למעשה על עיקרי חוות דעתו של שמאי בית המשפט, והנתונים שהובאו בה, פרט לקביעותיו הנוגעות לעניינים שבשולי הערכת דמי החכירה כדלקמן:

א. שיעורי דמי החכירה משווי המקרקעין, האם יעמדו על 5 אחוז כטענת המדינה או 6 אחוז כטענת התובעים וכפי שקבע השמאי.

ב. האם בהתייחסות לעסקאות ההשוואה הוערך שווי המקרקעין (לצורך חילוף דמי החכירה) היה מקום להוסיף, בגין גילום מס שבח, 10 אחוז לערכי העסקאות המוצהרות כעסקאות ההשוואה, כטענת המדינה, או 20 אחוז כקביעת השמאי.