ה"פ 43512-10-14 . המבקשים - פסקדין

עניינה של המרצת הפתיחה, הוא הכרעה בדבר אופן הביצוע הראוי והנכון, העדכני, של הסכם מכר מקרקעין שבין הצדדים.

ברגיל, כאשר צדדים לעסקה חלוקים ביניהם, בדבר ישומו הנכון של ההסכם, ההכרעה מתחייבת מקביעת פרשנותו הנכונה של הסעיף הרלוונטי, ואומד דעתם של הצדדים לגביו. במקרה שלנו, ההכרעה אינה יכולה להתמצות בכך. עסקת המקרקעין עברה תהפוכות ומודיפקציות, בין היתר - תוצאת התדיינות, ויותר מאחת, בבתי המשפט, בשל מחלוקות עבר שכבר נתגלעו ואף הוכרעו.

השאלה הנדונה כעת, ממוקדת ופשוטה. האם על תמורת המכר המגיעה למבקשים, להשתלם, על ידי המשיב, בדולרים ארה"ב ממש, או בשווה- ערך בשקלים ישראליים.

במקורה, נוסחה המרצת הפתיחה כך, שבהינתן מחדל המשיב לשלם התמורה כשיטת המבקשים ולפי תפיסתם, התבקש סעד של ביטול ההסכם מחמת הפרתו היסודית הנטענת. לעת הגשת סיכומי המבקשים, ברי (ראה למשל ס' 41 בסיפא), שאין המבקשים חפצים עוד בביטול ההסכם, אלא בהנחיה שיפוטית שתחייב את המשיב בדבר דרך קיומו הנכון והדווקני.

המבקשים עומדים על קבלת תשלום התמורה בדולרים ואילו המשיב חפץ לבצע הדבר בשווה ערך שקלי, ואף הכין המחאות בנקאיות מתאימות, לפי תפיסתו וחישוביו.

הצדדים הרחיבו, בטיעוניהם, בהשתלשלות העניינים החוזית ביניהם וסקרו את ההליכים הקודמים שנוהלו, ושאכן יש להם ולתוצריהם (פסקי הדין שניתנו), השלכה על הסוגיה האקוטית. ברם, לצורך הכרעה בשאלה הממוקדת שלפני, ניתן להסתפק בהצגת הדברים הבסיסיים בלבד, וככל הצריך לענייננו.

הבסיס ההסכמי של עסקת המקרקעין הינו חוזה קצר, בכתב יד, שנחתם ביום 4.4.11, בז'נבה- שוויץ. חוזה זה כונה בהמשך, ויכונה גם כאן: "מסמך ז'נבה".

המבקשים התחייבו למכור למשיב זכויות במגרש 54 במתחם המרינה באשדוד, בתמורה ל 21 מיליון דולר ומע"מ. בהסכם ז'נבה אין אזכור לתרגום שקלי של הסכום. נאמר שם כי "שחר (המשיב) ירכוש את המגרש מ (המבקשת 2) וישלם לה סך של 21 מיליון דולר במילים (21 מיליון דולר ארה"ב), בתוספת מע"מ כחוק...".

בסיפא נאמר כי יחתם הסכם פורמאלי תוך 30 יום.

התגלעה מחלוקת רבתי, בין הצדדים, משהסתבר, שהמבקשים אינם רשומים כבעלי המקרקעין וכי יש, למי מהם, אך זכות חוזית להירשם כחוכרים לדורות, וגם זה רק כלפי מי שרכש, במקור, זכות זו ממינהל מקרקעי ישראל. הוגשה תביעה, מטעם המשיב דהיום, לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (ת"א 19218-06-11) ובה ביקש המשיב לאכוף את ההסכם, תוך דחיית קיום חיוביו עד להסדרת רישום הבעלות על שם המבקשים דהיום, ואילו הם טענו, ששוב אין הסכם מחייב ותקף בין הצדדים, ושמכל מקום אין לאוכפו. בפסק הדין, שניתן על ידי כב' סגנית הנשיא, השופטת ש. דברת (מיום 29.9.13), נקבע, שהסכם ז'נבה תקף אומנם, אך אין לאוכפו כלשונו, מנימוקים שפורטו, וכי יש מקום להורות על "ביצוע בקירוב" של החוזה.