ה"פ 43451-12-14 - פסקדין

התובע מבקש לדחות את תשלום יתרת האגרה החלה בגין הגשת כתב-התביעה המתוקן עד לתום בירור ההליך; הנתבעת מתנגדת לכך. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה – כמו גם בעמדת המדינה שהודעה ביום 27.4.2015 על-פי החלטתי מיום 16.4.2015.

דין הבקשה להתקבל.

1.התובע, יליד 1955, הגיש נגד הנתבעת תובענה בהמרצת פתיחה לאכיפת חוזה ביטוח ותשלום פיצויים על-פיו. מלכתחילה הועמד הפיצוי שנתבע על סך 30,000 ₪, תוך תשלום האגרה החלה בגין הגשת התובענה. בטרם הוחל בבירור הותר לתובע להגיש כתב-תביעה מתוקן, בו הוגדל סכום הפיצוי והועמד על סך של 460,334 ₪.

2.התובע מבקש להתיר לו לשלם את הפרש האגרה שחל בגין תיקון כתב-התביעה והגדלת הסכום שננקב בו בתום ההליך. הבקשה נומקה במחלתו של התובע – מחלה שדבר קיומה נזכר בכתב-התביעה, בתצהיר שניתן לתמיכת הבקשה ובתיעוד רפואי שצורף אליה – בהוצאות הכרוכות במחלה אשר נדרשות לשם טיפול שוטף בתובע ובשיעור הכנסותיו ביחס להוצאות הללו.

3.המדינה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול-דעת בית-המשפט. הנתבעת מתנגדת לה, זאת בין השאר מטעמים שבסוג והיקף התיעוד שצירף התובע לבקשה לשם תמיכתה.

4.קיימת זיקה עניינית לכאורית בין התביעה לבין מחלתו של התובע ומצבו בעטיה. אשר על כן אין להכביד על התובע בדרישה להצגת תיעוד נוסף מעבר לזה שצורף, ודי בזה שהוצג על-מנת לתמוך בטענתו על-אודות מחלתו וההשלכות הטמונות בה על הכנסתו והוצאותיו. על-פניו מגלה כתב-התביעה שאלה ממשית שטעונה בירור והכרעה, ואין להערים קשיים על דרכו של התובע לבירור המחלוקת מטעמים שבחסרון כיס, זאת במיוחד בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שניה, 2008)].

5.תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) מסמיכה את בית-המשפט ליתן פטור מלא או חלקי מתשלום האגרה החלה בהתמלא התנאים לכך – קרי, הוכחת חסרון כיס והצבעה על קיומה של עילת תביעה באמתחתו של מבקש הפטור. על-פי תקנה 14(ז), אם "דחה בית משפט את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך הזמן שיקבע". בפסיקתם של בתי-המשפט הוכרה סמכותו של בית-המשפט להתיר לתובע לדחות את תשלום האגרה, אף באין בקשה לפטור ממנה ובאין הוראה מפורשת על כך בתקנות הרלוונטיות, תוך מתן הוראות בדבר מועד התשלום [ע"א 254/63 בלולו נ' עשור לעצמאות ישראל, חברת תערוכה בע"מ מבנייני האומה ירושלים, פ"ד יח(2) 689, 694 (1964); ע"א 159/66 זלצר נ' זליכוב, פ"ד כ(3) 193, 195-196 (1966); ת"א (של') 18755-04-13 לאפי נ' מדינת ישראל (2013)].

6.ניתן אפוא לתובע היתר לדחות את תשלום יתרת האגרה החלה בגין תיקון כתב-התביעה. סכום האגרה ישולם על-ידי התובע תוך ארבעים וחמישה יום מן המועד בו ינתן פסק-הדין בתובענה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בו היה עליו לשלם את האגרה אלמלא הוגשה הבקשה דנן ועד מועד התשלום בפועל. הוראה זו תחול ותעמוד בעינה ככל שלא תשונה, באופן מפורש, בגוף פסק-הדין. על אי תשלום האגרה במועד שנקבע בסעיף זה תחול תקנה 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות).