ה"פ 42640-04-16 דואני נ' הלה הנדסה בנייה ןייזום (1998) בע"מ - פסקדין

בקשה לסעד זמני וארעי, נעדרת כל, לעיכוב ביצועו של פסק בוררות עד עריכת "התחשבנות" בין הצדדים.

1.המבקש והמשיבה התקשרו בשנת 2007 לבניית מבנה במגרש שבו היו שותפים, תוך שיחלקו בהוצאות, ובמקרה של סכסוך יפנו לבוררות. התגלע סכסוך. הם פנו לבוררות. עוד במהלכה עמדו על במעין הסכם (נספח ד') על כך שיהיה צורך בעריכת "התחשבנות" בין הצדדים, נרחבת מן הבוררות. אשר לבוררות, זו נסתיימה בפסק דינה של כב' הבוררת עו"ד אורית יולס-דבי בחודש דצמבר 2012, שחייב את המבקש בתשלום של כ-119 אלף ₪ "תשלומי איזון" למשיבה. המשיבה לא ביקשה לאשר את פסק הבורר, המבקש לא ביקש לבטלו, וחלפו למעלה משלוש שנים במה שנחזה כאפס מעשה, ודאי בכתובים. בחודש אוקטובר 2015 עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב לאישור פסק הבורר, הליך שניתן להבין כי הוא תלוי ועומד (הפ"ב 11650-10-15). בראשית שנת 2016 פנתה המשיבה למבקש במכתב בדרישה לקבלת כספי הבוררות (גם טרם האישור) כמו גם חובות נוספים נטענים שלו בסך כ-340 אלף ₪. השיב המבקש: המשיבה היא החייבת.

2.ועתה לתובענה והבקשה לסעד זמני: המשיבה מקבלת עליה את תוקף פסק הבוררות. מדוע לא הביעה הסכמתה לאישורו בבית המשפט המחוזי – לא נדע. מכל מקום, כיוון שלשיטתה הצדדים הסכימו לערוך "התחשבנות", הרי שהיא עותרת לסעד הצהרתי שלפיו אין לאכוף את הסכם הבוררות קודם שבוצעה אותה התחשבנות, וכן לסעד שלפיו מנועה המשיבה לנקוט כל הליכי ביצוע, מימוש או הוצאה לפועל של פסק הבוררות עד לעריכת הבוררות ובכפוף לתוצאותיה.

3.בגדרי התובענה – עתירה לסעד זמני ואף כזה שהתבקש במעמד צד אחד, שהסעדים המבוקשים בו דומים בניסוחם לאלו שבעתירה.

4.דין הבקשה לסעד זמני להידחות, מכל וכל, אף בלא צורך בתגובה. מדובר בבקשה שקשה להגדירה אלא כמיותרת וחסרת כל עיגון. מובן שהערותיי לגוף התובענה (להבדיל מאשר לעמידת הבקשה בתנאים לקבלת סעדים זמניים) הן בלא נטיעת מסמרות עם זאת.

5.נפתח בשאלת הסמכות העניינית: המבקש עותר לצווי מניעה הקשורים בטבורם להליך בוררות. הסמכות ליתן צווי מניעה מוקנית לבית המשפט המחוזי (סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). מקומה של הבקשה – בגדרי התובענה לאישור פסק בורר, ואם לא – בהליך עצמאי. לא ברור אפוא מדוע נעשתה פנייה לבית משפט זה. במקרה דנן, אין כל הצדקה שבית משפט זה יעסוק בבקשה. ועם זאת: יחסוך המבקש פניות סרק לבית המשפט המחוזי, ואבאר.

6. לסיכויי הצלחת התובענה: אלו נחזים, בשלב זה, אפסיים. הבסיס לטענה שלפיה את ביצוע פסק הבוררות יש לכרוך בעריכת התחשבנות נוספת מוצא המבקש ב"הסכם" נספח ד' האמור. אכן, נזכרת הבוררות. ואכן, נזכרת בשפה כוללנית, "התחשבנות". מדוע הא בהא תליא? מדוע לא ניתן יהיה ליישם את פסק הבורר קודם להשלמת ההתחשבנות? לא נדע. אותו "הסכם" שלכאורה אינו אלא מעין מזכר, רישום קצרצר של כוונת הצדדים, אינו נחזה בסיס להשעיית ביצועו של פסק הבורר עד להשלמת ההתחשבנות.

7.סיכויי ההצלחה נחזים דלים עוד יותר בשים לב להתנהלות המבקש: הוא לא עתר לביטול פסק הבורר בפרק הזמן של 45 ימים שהחוק מקנה לו, ולמעשה אינו חולק על פסק הבורר. בנוסף, עד הנה, למעלה משלוש שנים מפסק הבוררות, לא באה כל דרישה – ודאי בכתובים – מפי המבקש לביצוע אותה התחשבנות. אפילו לא עתרה המשיבה לאישור פסק הבורר (וזאת היא יכולה לעשות בכל עת), הרי ששתיקת המבקש (לפחות בכתובים), הטוען לכריכת ביצוע פסק הבורר בהתחשבנות, בעייתית.

8.קושי נוסף: לפנינו מצב שבו התובע חב לנתבעת כסף. אפילו היה טוען שהנתבעת חבה לו כסף, לא היה הדבר מקנה לו זכות להגיש תובענה הקוראת לעיכוב מימושו של החוב. אם עומד לו טעם בהליכי ההוצל"פ (דוגמת "פרעתי") – יטען, אם עומדת לו זכות קיזוז – יטען; סעד הקורא לעיכוב מימושו של חוב שלו בשל קיום חוב נוגד של התובע, הוא מוקשה בנסיבות העניין. קשה הימנו כאשר אין טענה אפילו לחוב של הנתבע כלפי התובע, כי אם לצורך בעריכת התחשבנות, שסופה – האם בחוב נוסף של התובע לנתבע או להיפך – איש אינו יודע.