בראנץ ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

1.הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] התשמ"ד- 1984.

2.נושא התובענה שלפניי, הוא פיצויים בגין הפקעת מקרקעין עפ"י שמאות שערך שמאי מטעם המבקשים, מר הדר מירום, ובה שם את הפיצויים המגיעים למבקשים בסך 60,175 ₪ נכון ליום 21.11.2002.

3.אין חולקין, כי המבקשים רכשו מאזרחית ארה"ב מקרקעין אשר כוללים שלוש החלקות מושא התובענה (חלקות 14, 15 ו- 87 בגוש 11596 המצויות במתחם דרומית לכפר ביאליק וכיום מהוות חלק מתוואי כביש מס' 22). אין חולקין כי עפ"י ההסכם בין המוכרת לבין המבקשים, הומחו זכויות המוכרת המגיעות לה בגין הפקעת חלק מן החלקות הנ"ל למבקשים. על מנת להביא את המחלוקת במלואה נציין ביום 21.11.2002 נכללו שלוש החלקות הנ"ל בצו הכרזה שפורסם בהתאם להוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) – 1943 (להלן : "פקודת הדרכים") וכי בטרם הוגשה התובענה שלפניי נוהל הליך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965 (להלן : "חוק התכנון והבנייה") וועדת ערר מינתה שמאי מכריע- מר שלומי מערבי, אשר שם את שווי הפגיעה בשלוש החלקות הנ"ל (נוסף לחלקה אחרת – 89 שאינה מענייננו), בשל התוכנית שאושרה לאחר מתן צו ההכרזה הנ"ל.

4.עפ"י חוות דעת שצירפו המבקשים לתובענה, קבע השמאי את שווי למ"ר בשלוש החלקות על סך השווה בש"ח ל- 60 דולר ארה"ב נכון ליום 21.11.2002. בסעיף 14 לחוות דעתו, ערך המומחה מטעם המבקשים חישוב לגבי ערך הפגיעה הכוללת בשלוש החלקות וניכה את "ירידת הערך שנקבעה ע"י השמאי המכריע בוועדת הערר" (בהליך שהתנהל בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה) והגיע לכלל מסקנה כי פיצויי ההפקעה הם כדלקמן: בגין חלקה 14 – סך 5,130 דולר ארה"ב; בחלקה 15 348 דולר ארה"ב; ובחלקה 87 סך 3,780 דולר ארה"ב. עפ"י חוות דעתו של השמאי מטעם המבקשים, עומד סך כל הפיצוי המגיע למבקשים ע"ס 12,858 דולר- דהיינו סך 60,175 ₪ נכון למועד הקובע (21.11.2002).

5.בכתב תשובה שהוגש מטעם המשיבה לא כפרה היא ב"זכאותם של המבקשים לפיצויי הפקעה", למעט באשר לחלקה 15 , זאת לנוכח הוראות סעיף 5 לפקודת הדרכים השולל מבעל קרקע זכות לקבל פיצויי הפקעה "אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח". עוד טענה המשיבה כי בחוות דעתו של השמאי מטעם המבקשים נפלה שגגה בקביעת השווי למ"ר, שכן המומחה מטעם המבקשים קבע כי השווי למ"ר הוא 60 $ כאשר הוא נסמך על קביעת השמאי המכריע שמונה ע"י ועדת הערר אשר קבע כי בשנת 2002 (המועד הקובע לעניין ההכרזה) עמד השווי על 45$ ואילו סך 60$ למ"ר נקבע כשווי מ"ר למועד פרסום התוכנית בשנת 2005 (לצורך חישוב פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה). עפ"י חוות דעת מטעם המשיבה, יש לפצות את המבקשים בגין שתי ההפקעות בשתי החלקות 14 ו-87 בסך כולל של 43,910 ₪

6.כאמור, הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה לנוכח הפער בין שתי חוות הדעת.

7.לאחר ששקלתי טענות הצדדים ונתתי דעתי לכל טענותיהם בסיכומיהם שהגישו לרבות טענותיהם באשר לפיצויים בגין ההפקעה בחלקה 15, טענותיהם לעניין חוסר תום לב של המשיבה, הטענות לעניין המחלוקת לגבי השווי למ"ר בין שני השמאים ויתר המחלוקות בין הצדדים ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה, מצאתי לקבוע כי המשיבה תשלם למבקשים לסילוק טענות המבקשים בבקשה על דרך המרצת פתיחה את הסך 51,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור תשכ"ד- 1964 מיום 21.11.2002 ועד היום.