ה"פ 3958-07-15 ווקנין ואח' נ' ליבוביץ ואח'

ביום 29.9.2015 ניתן פסק דין בתיק ובו מצאתי לנכון לדחות את המרצת הפתיחה אשר הגישו המבקשים (ה"ה וקנין, אשר יכונו גם בבקשה זו להלן "המבקשים").

בין היתר, במסגרת פסק הדין, הוריתי על ביטולו של צו המניעה הזמני שניתן ביום 12.7.15 ואשר מכוחו נאסר על המשיבים (ה"ה ליבוביץ', ולהלן "המשיבים"), להתחיל בביצוע עבודות הבנייה מטעמם בנכס אשר במחלוקת. יובהר כי בעת מתן צו המניעה האמור, כניסתו לתוקף הותנה בהפקדת סכום של 75,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת נזקי המשיבים (סעיף 23(א) להחלטה מיום 12.7.15. בנוסף חתמו המבקשים על כתב התחייבות עצמית לסעד זמני, בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אשר אף בו התחייבו לפצות את המשיבים בגין כל נזק שייגרם עקב מתן הצו הזמני לרבות אם יפקע הצו או יתברר כי לא היתה הצדקה להוצאת הצו הזמני.

לאחר מתן פסק הדין, עתרו המשיבים לחיובם של המבקשים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מתן צו המניעה הזמני וזאת מכוח תקנה 371(ב) לתקנות הקובעת כי מי שטוען שנגרם לו נזק עקב מתן צו מניעה זמני שניתן ופקע – יוכל להיפרע בשל נזקיו או באמצעות הערובה שהופקדה במסגרת ההליך, או בדרך של הגשת תובענה חדשה.

הנכס בו עסקינן הינו דירה אשר בבעלות המשיבים אותה הם מתכוונים לשפץ, להרחיב ולהפוך לשלוש דירות אשר בכוונתם להשכיר (והכל בהתאם להיתר בניה שהתקבל בידם).

לטענת המשיבים, עקב העיכוב בתחילת ביצוע העבודות, לאור התקופה שבה צו המניעה היה בתוקף, נגרמו להם נזקים הן באשר לכך שהם שילמו ארנונה לגבי הדירה הריקה והן באשר לאובדן דמי שכירות אשר ניתן היה לקבל לגבי הדירות במועד מוקדם יותר. יובהר כי עמדתם היא, שבשל העובדה שצו המניעה היה בתוקף במשך פרק זמן מסוים, תידחנה עבודות השיפוץ ותסתיימנה במועד מאוחר יותר ולכן ניתן יהיה להשכיר את הדירות באיחור שנגזר מהעיכוב בתחילת העבודות.

המשיבים מעריכים את הנזק בכל הנוגע לתשלום הארנונה לגבי הדירה בסך של כ-1,300 ₪ (לגבי תקופה של שלושה חודשים), ואת הנזק בכל הנוגע לאובדן דמי השכירות העתידיים לגבי הדירות שעתידות להיבנות בסך של 3,000 ₪ לחודש כפול שלוש דירות כפול שלושה חודשים, ובסך הכול 27,000 ₪.

המבקשים, מתנגדים למתן פיצוי כאמור וטוענים שמתן צו המניעה היה מוצדק בשלב שבו הוא ניתן וכי ממילא לא הוכח הנזק הנתבע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו במסמכים שהוגשו, כמו גם במהלך הדיון שהתקיים, מצאתי לנכון להורות על פיצוי המשיבים בסך של 8,000 ₪ בכל הנוגע לנזק שנגרם להם עקב העובדה שצו המניעה היה בתוקפו למשך תקופה של למעלה מחודשיים, בנסיבות שתוארו מעלה. יוער כי לקחתי בחשבון את טיעוני הצדדים באשר למימד הספקולטיבי בכל הנוגע לדמי השכירות שניתן יהיה לגבות ומנגד את העובדה שאין חולק שהשלמת הפרויקט נדחתה למשך תקופה של כחודשיים עקב מתן צו המניעה. עוד יוער כי טענתו של בא כוחם של המבקשים לגבי כך שיש לבחון את השאלה האם מלכתחילה מתן הצו היה סביר, אם לאו, אינה מתיישבת עם לשון תקנה 371(ב) והיא רלבנטית רק לבקשות שמוגשות מכוח תקנה 371(א).

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

מתוך הסכום שעדיין נותר בקופת בית המשפט יש להעביר סך של 8,000 ₪ לידי המשיבים (ליבוביץ') באמצעות בא כוחם עוה"ד אור-זך. את היתרה יש להעביר לידי המבקשים (וקנין) באמצעות בא כוחם עוה"ד הקמן.

בנוסף, ישלמו המבקשים למשיבים את ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשה הנוכחית, וזאת בסך של 1,500 ₪ כולל מע"מ, תוך 21 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ו, 23 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: