ה"פ 39248-06-15 שבאבו נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים - פסקדין

לפניי בקשה לעכב באופן זמני את הליכי הפינוי המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק הוצל"פ 03-21441-12-2 כנגד המבקש וזאת עד למתן החלטה סופית בהליך העיקרי.

רקע כללי וטענות המבקש

עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי, בגדרו מתבקש בית המשפט לקבוע כי הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין ביום 2.2.12 וביום 21.3.13 במסגרת ת"א (שלום עפולה) 8833-01-09 בטלים, ועימם מבוטלים גם פסקי הדין אשר אישרו את ההסכמות.

לטענת המבקש, ביום 19.1.84 חתמו הוא והגב' סלחה שושן ז"ל על הסכם מכר, לפיו רכש המבקש את זכות הדיירות המוגנת מהגב' שושן בדירה ברחוב היהודים בצפת, הידועה כגוש 13056 חלקה 146 (להלן : הדירה).

ביום 17.12.84, במסגרת הליך שהתקיים בין הגב' שושן לאפוטרופוס הכללי (ולהלן: המשיב), ניתן פסק דין של בימ"ש שלום בצפת, לפיו רשאית הגב' שושן להעביר את כל זכויותיה וכן את החזקה בדירה למבקש.

בפסק הדין נקבע תשלום דמי מפתח בסך 60,000 ₪, מתוכם 40,000 ₪ לגב' שושן וסך של 20,000 ש"ח עבור המשיב.

המבקש שילם לגב' שושן את מלוא התמורה ₪ וכפועל יוצא מכך, נכנס בנעליה. לטענתו, הוא זכאי כחוק ובהתאם לפסק הדין למעמד של דייר מוגן.

עוד נטען על ידי המבקש, כי מצבה של הדירה בעת החתימה על הסכם המכר, היה רעוע, הרוס וישן, ולא איפשר מגורים. המבקש נאלץ לבצע על חשבונו שיפוץ כולל בעלות של 25,000 ₪, כאשר בשנת 97 בוצע שיפוץ נוסף ונרחב יותר בעלות של 148,000 ₪. המבקש טוען, כי את הסך של 20,000 ₪ שהיה עליו לשלם למשיב, יש לקזז מהסכומים ששולמו על ידו למען תיקון הדירה והבאתה למצב ראוי לשימוש ומגורים.

נטען, כי החל ממועד רכישת הזכויות מהגב' שושן ועל פני השנים, ניהל המבקש מו"מ עם המשיב במטרה לרכוש את הבעלות בדירה. לצדדים היה ברור, כי בהתאם להסכם המכר, הוא בלבד זכאי לרוכשה. יחד עם זאת, מסיבות השמורות אצל המשיב, הוחלט לעכב את המכירה עד היום.

הצדדים לא הגיעו להסכמות והמבקש קיבל התראות מהמשיב לפינוי הדירה.

בגין אלה הרגיש המבקש כי הוא נדחק אל הפינה, וכאשר חרב הפינוי מונפת מעל צווארו, הוא נאלץ, בלית ברירה, לחתום עם המשיב על הסכם פשרה השולל את זכותו הבסיסית והחוקית לדיירות מוגנת בדירה.