ה"פ 36572-05-14 טי.אם. איי. מועדוני כושר בע"מ נ' נדם כושר וספורט בע"מ ואח'

1.מונחת לפני בקשה לחיוב התובעת (להלן: "המשיבה), שהינה חברה בערבון מוגבל, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים (להלן: "המבקשים").

הבקשה סומכת על הוראת סעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 .

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לסעד הצהרתי בדבר בטלותו של הסכם שנחתם בין הצדדים ולהשבת תשלומים ששולמו במסגרתו.

כתבי תשובה טרם הוגשו.

3.לאחר שנתתי דעתי לתגובתה של המשיבה בכתב, הנתמכת בתצהירו של מר עמיר טורג'מן, אשר בחר שלא להתייחס בו כלל לזיקתו לעניינה של התובעת, כמו גם לתשובת המבקשים, מצאתי לזמן את הצדדים לדיון בבקשה.

4.בפתח הדיון שהתקיים ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא הכלל (ראה: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ) ובית המשפט ימנע מלעשות שימוש בסמכותו בהתקיים אחת משתי חלופות, אשר הנטל להוכיחן מוטל על החברה -

הראשונה - אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין;

השניה - אם בית המשפט סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה;

(ראה: רע"א 10905/07 נאות אאוזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי ) זיסר, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ)

כמו גם לנסיבות כולן (לרבות ובמיוחד תצהירו של מר טורג'מן), הבאתי בפני הצדדים המלצתי לצמצם את הדיון בבקשה לשאלת גובה הערובה שתופקד בלבד (להבדיל מעצם החיוב להפקידה).

5.הצדדים נתנו הסכמתם להצעתי ולאחר ששמעתי טיעוניהם, מוצאת אני לאור המכלול כולו ולאחר שקלול כלל השיקולים הצריכים לעניין – זכות המשיבה, היא התובעת, לפנות לערכאות וזכות המבקשים, נתבעים המיוצגים בנפרד, להיפרע את הוצאות המשפט, אשר יפסקו לטובתם ככל שהתביעה כנגדם תדחה, להעמיד את הערובה על סך של 100,000 ₪ (מחצית להבטחת הוצאות המבקשים 1-2 ומחצית להבטחת הוצאות המבקש 3).

סך של 100,000 ₪ (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) יופקד בתוך 30 יום.

לא תופקד הערובה בתוך המועד שנקבע תידחה התובענה.