ה"פ 35429-07-14 קורקוס ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - פסקדין

1.בתובענה זו טענו המבקשים כי המשיב (להלן: "הבנק") הפר את תנאי שטר המשכון שנרשם לגבי נכס מקרקעין במושב רינתיה (להלן: "הנכס"), אשר נועד להבטיח חוב של המבקש 1 לבנק. נתבקש להורות על ביטול המשכון או להורות כי אינו תקף עוד, ולחלופין לקבוע כי הבנק הפר את הסכם המשכון בהפרות יסודיות, ולקבוע כי טרם הגיע המועד למימוש המשכון, וכי על הבנק לגבות את הריבית המוסכמת פריים + 1%. כן התבקש בית המשפט להורות על ביטול כל ההליכים הנובעים מהסכם המשכון, שכן הבנק החל זה מכבר בהליכים למימוש הנכס.

2.טענתם העיקרית של המבקשים היא כי הצדדים הסכימו כי הריבית שתיגבה על ידי הבנק היא פריים + 1%, וכי מועד הפירעון של האשראי שיינתן בחשבונו של המבקש 1 בבנק (להלן: "החשבון") ומועד מימוש המשכון, ככל שיהא צורך בכך, יהיו רק לאחר מכירת דירות אותן תקבל הגב' שמחה סימן טוב (להלן: "שמחה"), בת זוגו שלעבר של המבקש 2 (אביו של המבקש 1) במסגרת עסקת קומבינציה.

המבקשים טוענים כי הבנק לא המתין לאותו מועד אלא העמיד את החוב בחשבון לפירעון והחל בהליכי מימוש המשכון, בטרם נמכרו דירות שמחה. כתוצאה מכך, חייב הבנק את החשבון בריבית בשיעור גבוה מזה שהוסכם, וצורפה חוות דעת מומחה לפיה יתרת החובה בחשבון הבנק ליום 31.3.13 צריכה להיות 1,139,164 ₪ ולא 1,822,525 ₪, על פי הרשום בדפי הבנק, דהיינו הפרש של כ-683,000 ₪.

3.נוכח טענות אלה, דרשו המבקשים לקבוע כי הבנק הפר את הסכמות הצדדים ואת הוראות שטר המשכון, ורימה את המבקשים בכך שהחל במימוש המשכון בטרם הגיע המועד המוסכם, וחייב את הנתבעים בריבית גבוהה מהריבית המוסכמת. לפיכך התבקשו, בין היתר, ביטול הסכם המשכון או מתן הוראה בדבר בטלותו, וכן ביטול כל ההליכים הנובעים מהסכם המשכון.

4.בהחלטה שניתנה בתיק זה מוקדם יותר היום נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי ההוצל"פ למימוש המשכון.

5.בתשובתו להמרצת הפתיחה טען הבנק טענות מקדמיות כדלקמן:

א.יש לסלק או לעכב את התביעה בשל הליך תלוי ועומד בבית משפט השלום בתל אביב, בו נטענות על ידי המבקשים גם טענות הנטענות על ידם בתביעה הנוכחית.

ב.המבקשים מושתקים מלהעלות טענות שנדחו בהכרעות אחרות.

ג.חלק הארי של טענות המבקשים התיישנו, שכן הן מתייחסות לתקופה הקודמת לחודש אוגוסט 2007.

ד.המבקש 1 חתם על שטר המשכון ואין הוא יכול להתכחש להסכמות שבו.

כן נטען כי התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת של המרצת פתיחה, וכי יש להעבירה לפסים רגילים.

6.לא מצאתי כי שתי הטענות המרכזיות של המבקשים (נקיטת הליכי העמדת חוב לפירעון ומימוש הנכס במועד מוקדם מהמוסכם, וגביית ריבית גבוהה יותר מזו המוסכמת, הנובעת מהטענה הראשונה) הוכרעו במסגרת הליכים קודמים בין הצדדים באופן המהווה מעשה בית דין. מצאתי כי בהליכים קודמים הופנו המבקשים להעלות טענות אלה בפני הערכאה המוסמכת. לפיכך אני דוחה את טענת הבנק הנזכרת בסעיף 5(ב) לעיל.