ה"פ 35342-09-15 חסון ואח' נ' נחום

המרצת פתיחה במסגרתה מבוקש כי בית המשפט יצהיר שהמושכר שהשכירו המבקשים למשיב לפי הסכם שכירות מיום 31.3.14, הוא בית מגורים, שביל הגישה אליו וחדר הכביסה ואלה בלבד.

רקע כללי והמחלוקות בין הצדדים

ביום 31.3.14 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") למטרת מגורים בלבד לתקופה של שנה מיום 1.5.14 ועד יום 30.4.15, עם אופציה להמשך השכירות לארבע שנים נוספות בכפוף לתנאים המפורטים בהסכם.

המחלוקת בין הצדדים עניינה בפרשנות של הסכם השכירות, וכן נוגעת לטענת המבקשים כי בנוסף להסכם השכירות היו בין הצדדים הסכמות בעל פה.

ההתדיינויות בין הצדדים

נוכח המחלוקת בין הצדדים אם המושכר כלל מבנים נוספים מעבר לבית המגורים ולמחסן אחד הסמוך לבית המגורים (חדר הכביסה), התנהלו בין הצדדים התדיינויות שונות במסגרת בקשות שהגיש המשיב, למנוע כניסתם של המבקשים לשטח המשק וזאת על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת"). ביום 4.2.15 ניתן צו במעמד צד אחד על פי חוק זה, לבקשת המשיב וביום 11.2.15, במסגרת דיון במעמד הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה נמחקה הבקשה, והמבקשים התחייבו לפנות ציוד בבעלותם.

ביום 26.3.15, הוגשה בקשה שנייה למניעת הטרדה מאיימת על ידי המשיב ושוב ניתן צו במעמד צד אחד. ביום 2.4.15, התקיים דיון בנוכחות המבקשת וב"כ המשיב ובהעדר המשיב עצמו. בדיון זה נקבע כי מהות הסכסוך בין הצדדים איננה מתאימה לבירור במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת. בית המשפט נמנע מקביעה כלשהי בנוגע להיקף המושכר אולם הותיר את הצו שהוצא על כנו בנוגע לדירת המגורים בלבד, עד יום 1.10.15. לקראת מועד פקיעת הצו, הוגשה ההמרצה כאן.

ביום 26.3.15 במקביל להגשת הבקשה השנייה לצו למניעת הטרדה מאיימת, הגיש המשיב בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט אשר נדונה ביום 16.4.15. במסגרת דיון זה נמחקה הבקשה בהסכמת הצדדים.

בדיון שהתקיים בפני ביום 6.3.16, העידו המבקשים והמשיב וכן העידו מטעם המשיב אחיו, אחותו והמטפלת שלו.