ה"פ 3489-12-14 מ.מ. אדמוני סחר בע"מ נ' מדינת ישראל - פסקדין

מונחת לפני בקשת המבקשת (להלן: "רשות המיסים") להורות על השלמת האגרה, ששולמה לטענתה בחסר, וזאת תוך זמן קצוב או להורות על סילוק המרצת הפתיחה על הסף בשל אי תשלום מלוא האגרה.

1. המשיבה הגישה המרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי עובדים מסוימים, שהועסקו על ידי המשיבה, אינם נחשבים ל"עובד זר" כהגדרתו בסעיף 45 בפרק י' לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004) תשס"ג- 2003 (להלן: "חוק ההבראה"). כמו כן ובכפוף לאמור לעיל, התבקש בית המשפט לחייב את רשות המיסים לקבל את הדוחות המתקנים, אשר הגישה המשיבה, ולהורות לרשות המיסים להחזיר את כספי ההיטל ששילמה המשיבה בטעות במהלך שנות המס 2009-2013.

2. המשיבה שילמה אגרה בגין תובענה זו על פי הגדרה של תובענה לסעד הצהרתי.

   טענות רשות המיסים

3. רשות המיסים טוענת כי על אף הניסוח בו בחרה המשיבה להגיש את תביעתה כהמרצת פתיחה וסעד הצהרתי, הרי שמדובר בתובענה בה מבוקש סעד כספי ולכן על המשיבה לשלם אגרה כתובענה כספית ולא כסעד הצהרתי. האגרה בגין סעד הצהרתי עומדת על סך של 1,156 ₪, בעוד שהאגרה על סעד כספי עומדת על סך של 2.5% מסכום התביעה. רשות המיסים מפנה לסיפאת תקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") וטוענת כי מקום בו תוצאת סעד הצהרתי הוא מתן סעד כספי, כי אז אין זו עוד תובענה אשר רואים את שוויה ככזה שלא ניתן לביטוי כספי, וכזה הוא המקרה הנדון.

4. רשות המיסים מפנה לפסיקה לפיה המבחן לאבחון בין "סעד הצהרתי" לבין "סעד כספי" הוא מבחן "הסעד החילופי", דהיינו האם ניתן להשיג את הסעד ההצהרתי המבוקש בדרך אחרת, קרי על ידי תביעה לסעד ממשי תחת הסעד ההצהרתי.

   טענות המשיבה

5. המשיבה טענה כי בשנים 2009 עד 2013 שילמה, לפנים משורת הדין, היטל החל על העסקת עובדים זרים והגישה דוחות לרשות המיסים בעניין זה. משהגיעה למסקנה, כי הייתה זכאית שלא לשלם את ההיטלים, וכי הדוחות אינם נכונים, פנתה בבקשה לתקן את הדוחות ובקשתה סורבה. לטענתה, לסעד ההצהרתי, ככל שיינתן, עשויה להיות השפעה לעתיד לבוא על העסקת פליטים בשנים הבאות.

6. לטענת המשיבה, היא פעלה בניגוד לנישומים אחרים, אשר בחרו להימנע מלכתחילה מלשלם את ההיטל, דבר אשר הביא את רשות המיסים להוציא שומת מס לאותם נישומים, ובכך להפוך את המחלוקת בין אותם צדדים למחלוקת החוסה תחת הוראות חלק ט' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן "פקודת מס הכנסה"). במקרה מעין זה, אותם נישומים המבקשים להגיש ערעור מס על החלטת רשות המיסים, נדרשים לשלם את האגרה החלה על הגשת ערעורי מס בסכום של 905 ₪ בלבד (לפי סעיף 17 לתוספת הראשונה בתקנות האגרות). קבלת בקשת רשות המיסים תביא לחיוב המשיבה בתשלום אגרה של 2.5% מסכום ההחזר, דהיינו אגרה בשיעור של כ- 25,000 ₪. לטענתה, אין מקום להענישה יחסית לנישומים אשר כלל לא הגישו דוחות ולא שילמו היטל ולחייבה לשלם אגרה גבוהה עשרות מונים.

7. המשיבה הוסיפה וטענה, כי אין לראות בסעדים המבוקשים על ידה כ"סעד כספי", אלא "כתוצאה מתבקשת מפתרון סכסוך משפטי-מיסויי שנתגלע בין הצדדים בנוגע לפרשנות סעיפי החוק, המשפיעים על שאלת תשלום היטל כספי לאוצר המדינה, גם בעבר וגם בעתיד." עוד היא טוענת, כי כמעט שאין בנמצא תביעה אזרחית שאינה מגלמת בחובה עניין כספי.

   תגובת רשות המיסים