טאהא נ' רשות מקרקעי ישראל

רקע

1. לפני בקשה למתן פסק דין.

    

2. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאחוז אשר יש לגזור משווי הקרקע לצורך קביעת הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה. נתגלעה ביניהם מחלוקת האם יש לאמץ את האחוז אשר נקבע בתיק אחר בגין אותה חלקה והאם ניתן לאמץ את האחוז האמור יחד עם שווי החלקה אשר קבע השמאי מטעם המשיבה במסגרת התיק בו עסקינן.

    

3. המבקש עותר, כי בית המשפט יורה למשיבה לפצותו בגין הפקעת חלקה 4 בגוש 17395 מאדמות כפר כנא (להלן: "המקרקעין"). החלקה עברה פרצלציה והוסבה לשתי חלקות. השטח המופקע הפך בעקבות הפרצלציה לחלקה 94 ויתרת השטח הפכה לחלקה 93 ונותרה בבעלות המבקש. ההפקעה בוצעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)- 1943 (להלן: "הפקודה"). הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה פורסמה ביום 19.3.76. ביום 26.12.07 פורסמה הודעה לפי סעיף 19. למבקש לא שולמו פיצויי הפקעה.

    

4. הצדדים היו חלוקים באשר למועד תפיסת החזקה. המבקש טען, כי המועד הרלוונטי הוא מועד פרסום ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה. מאידך, המשיבה טענה, כי המועד הרלוונטי הוא שנת 2003- מועד תפיסת החזקה בפועל. ביום 12.11.17 הודיע המבקש, כי מקובלת עליו טענת המשיבה באשר למועד תפיסת החזקה קרי, בשנת 2003. המשיבה מצדה טענה, כי הסכמה זו מיותרת בשים לב לכך שניתנה החלטה בעניין במסגרת תיק טאהא (2425-09-14) והחלטה זו שרירה וקיימת. כך או כך, אין בין הצדדים מחלוקת באשר למועד תפיסת החזקה.

    

   הראיות