ה"פ 33888-09-16 מועלם ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים

בגדרה של המרצת פתיחה ל"משפט חוזר אזרחי" ולביטול פסק דין המורה על פינוי המבקשים ממקרקעין, הוגשה הבקשה שלפניי, למתן סעד זמני לעיכוב הפינוי עד להכרעה בתיק העיקרי.

רקע

המבקשים מתגוררים יחד עם ילדיהם במקרקעין הנמצאים בשכונת ליפתא בירושלים (להלן: המקרקעין). בפסק דין שניתן במסגרת ת"א 8469-09 אופיר מועלם נ' מדינת ישראל (14.12.2014), דחתה כב' השופטת פיינשטיין את תביעת המבקשים למתן צו מניעה קבוע שיימנע את פינוי המקרקעין, וקיבלה את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה לסילוק ידם של המבקשים מן המקרקעין (להלן: פסק הדין). ערעור על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (ע"א 64146-01-15 אופיר מועלם נ' רשות מקרקעי ישראל (20.7.2015)), ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט עליון נדחתה אף היא (רע"א 6782/15 אופיר מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (25.10.2015).

המקרקעין מצויים כאמור בשכונת ליפתא בירושלים, ותושביה מנהלים מאבק ציבורי למנוע את פינויים מן השכונה (ראו פרוטוקול הדיון של ועדת הפנים של הכנסת מיום 25.1.2016 שצורף כנספח לתביעה העיקרית). התושבים טוענים, בין היתר, כי אבות אבותיהם יושבו בשנות ה-50, על ידי גורמים ממלכתיים, מיד עם עלייתם לארץ, בכפר ליפתא (ככינויו אז), ולכן האבות שישבו בשכונה ברשות ובסמכות, רכשו זכויות בבתי מגוריהם וכפועל יוצא הבנים הגרים שם היום ירשו זכויות אלו.

את הטענות הכלליות של תושבי ליפתא בקשר לזכויות אבותיהם, יש לבחון לגבי כל איש ואיש בהתאם לנסיבותיו. בכל הנוגע למבקשים שלפנינו, נקבע בפסק הדין, כי הם פלשו למקרקעין לאחר השנים 1996-1997, וביצעו בנייה ללא היתר תוך שהם יודעים כי באותה העת מתנהלת תביעת פינוי בגין אותם המקרקעין כלפי אחיו של המבקש 1 (להלן: המבקש) (יצוין כי כנגד אחיו של המבקש ניתן פסק דין לפינוי המקרקעין ביום 13.2.2005 (ת.א 9494/97)). עוד נקבע בפסק הדין, כי משפחתו של המבקש התגוררה בליפתא משנות החמישים, בנכסים שונים בתקופות שונות וכי "עם חלוף השנים מצאה לעצמה פתרונות דיור חילופיים" וכי "כל המשפחה התפנתה" (פסקה 28 לפסק הדין), וכי המסמכים שהגיש לבית המשפט אינם מוכיחים את טענתו של המבקש כי התגורר במקרקעין עשרות שנים, כדין, כמו כן אין בהם כדי לבסס את הטענה כי המשפחה התגוררה במקרקעין הספציפיים שבהם המבקשים מתגוררים כיום (פסקה 29 לפסק הדין).

תמצית טענות הצדדים