אברהם פרידמן ואח' נ' מדינת ישראל/רשם החברות

1.פסק דין בתביעה להחייאת החברה – נכסי אריה בע"מ ח.פ. 51-007175-6 [להלן: "החברה"], שהוגשה על יסוד סעיף 369 לפקודת החברות; החברה נמחקה מפנקס החברות ביום 11.10.1999.

2.אבן הפינה להליך בטענה שנדרשת החייאת החברה כדי להעביר מקרקעין הרשומים על שם החברה לשמם של המבקשים.

3.קדמו לפסק דין זה דרישות שונות מצד המשיבה ועובר לשלביו האחרונים של ההליך, מולאו הדרישות ובית המשפט איננו נצרך עוד לעסוק בהן. זאת, מלבד דרישת המשיבה לתשלום אגרות, נושא עליו חלוקים הצדדים, ושאלת חובת הפרסום.

4.הבסיס לבקשה בתקנה 5(א)(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א – 2001, המאפשרת פטור מקום שנועדה ההחייאה לצורך "ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין".

5.כפי שציין בצדק ב"כ המשיבה, מקום שנדרשת החייאת חברה לשם הפקת רווח אישי לבעלי מניותיה, ואין המדובר בפעולה המתחייבת על-פי דין, אין תחולה לתקנת הפטור הנ"ל השווה - ה"פ (מרכז) 55875-11-12 טללי שמחה בע"מ נ' רשם החברות (פסק דינה של כב' הנשיאה גרסטל מיום 30.4.13), וקדמה לפסיקה זו גם פסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ה"פ 7084-10-11 חלקה 78 בגוש 6530 בע"מ נ' רשם החברות (סגנית הנשיאה אלשיך מיום 29.1.12).

6.מכאן, שהשאלה שבפניי עתה בנקודה זו של הדיון הינה, האם, בהינתן שנכון לכבד את הצהרת ב"כ המבקשים, שכל תכלית החייאת החברה הינה העברת מקרקעין, הינה פעולה שיש בה כדי להביא להפקת רווח אישי לבעלי מניותיה. במקביל נדרש להבהיר שהרצון, גם אם הלגיטימי, להביא לרישום המבוקש, אינו פעולה המתחייבת בדין, כמשמעותו של ביטוי זה בתקנות.

7.תמונת המצב בנסיבות אלה נוטה למסקנה שאין בכוונת המבקשים לפעול באמצעות החברה להפקת רווחים עסקיים ממשיים כלשהם, ועם זאת, אין לומר שלהעברת הזכויות אין כל משמעות כלכלית, ובהעברת מקרקעין, גם אם אגב פירוקה של חברה, גלומה משמעות כלכלית, ולו גם מסוימת. מכאן קצרה הדרך למסקנה שהפעולה לשמה נתבקשה החייאת החברה, נחוצה ומשמעותית.

8.ייתכן שנוכח פסק הדין בה"פ 7084-10-11 הנ"ל ואף פסיקה נוספת (ראה גם במסגרת ה"פ 55782-11-12 הנ"ל), אף היה מקום לדחות כליל את טענות המבקשים, ועם זאת, בנקודה זו של הדיון, יינתן משקל להצהרת ב"כ המבקשים שאין המדובר אלא בהעברה ליורשי בעלי המניות, תוך הצהרה שבנסיבות העניין סביר לכבדה שלא תעסוק החברה בדבר וחצי דבר מעבר לכך וכי "גם לאחר החייאתה של החברה... אין בכוונת החברה לעסוק בפעילות כלשהי, אלא להתפרק" (סעיף 8 לבקשה). נקודת האיזון, לטעמי, היא בחיוב חלקי, ונותנת הדעת, שחיוב במלוא חוב האגרות בנסיבות העניין, אף היה מביא לתוצאה שאינה מידתית לחובת המבקשים (ולמעשה – לחובת בעלי מניותיה), לאור נסיבות העניין והתמונה הכוללת.

9.סוף דבר, וגם אם בגבול שורת הדין, יישאו המבקשים באגרה הנדרשת מהם מיום 1.1.2016, היא השנה בה הוחלט על הגשת הליך זה, ובמידת הצורך, בשל האיחור בתשלום בצירוף כל ההפרשים ושאר סכומים שיתווספו על פי דין והנובעים מאיחור בתשלום. בד בבד פוטר אני את המבקשים מהאגרות שהיה עליהם לשלם עד התקופה המסתיימת ביום 31.12.2015.