ה"פ 33822-07-13 בוסאני נ' מנהל מקרקעי ישראל - ואח'

ביום 7.7.14 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ונותרה במחלוקת שאלת ההוצאות להן זכאית המבקשת, אם בכלל.

הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין זה, ולהלן הכרעתי.

במסגרת התובענה כאן, עתרה המבקשת כנגד המשיב 1 למתן פסק דין הצהרתי לפיו, המשיב 1 מפר חובותיו לחידוש חוזה החכירה (ע"ש בעלה ז"ל של המבקשת) וכי המקשת זכאית כי יחודש, יועברו הזכויות על פי חוזה החכירה ע"ש המבקשת וע"ש המשיב 2, אשר רכש הזכויות ממנה. המשיבה 1 סירבה לחדש את חוזה החכירה כל עוד לא ברור מה היקף גודל השטח, כששאלה זו עומדת להכרעה בתביעה בבית משפט השלום ברמלה (להלן: "התובענה כאן").

במקביל לתיק זה התנהלה תובענה בבית משפט השלום ברמלה בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיב 3 בטענה כי עליו לסלק ידו, משטח של 130 מ"ר הצמוד לדירת המבקשת (להלן: "השטח שבמחלוקת"), אליו פלש (להלן: "התביעה ברמלה").

השטח שבמחלוקת נכלל בחוזה החכירה של המבקשת.

המשיב 3 מחזיק בשטח שבמחלוקת לטענתו בזכות, משנות החמישים, והנושא הוסדר בתוכנית לאיחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים שהכשירה לטענת המבקשת את "הטרף" משמע נתן לגיטמציה להחזקה ולשימוש שעושה המשיב 3 בשטח שבמחלוקת. במסגרת התביעה ברמלה, עתרה המבקשת גם לביטול תוכנית החלוקה ולכך ששטח המחלוקת יהווה חלק מחוזה החכירה שאמור להתחדש.

בסופו של יום ויתרה המבקשת לטובת המשיבה 3 על השטח שבמחלוקת ומכאן נסללה הדרך לחידוש חוזה החכירה ובלאו הכי התייתר הדיון בתובענה כאן, וכל שנות כאמור, הינה שאלת החיוב בהוצאות.

הלכה למעשה המבקשת חזרה בה מהתובענה כאן.

בדרך כלל, יש רגלים לטענה, לפיה מקום בו נמחקת תובענה על ידי תובע לפני ברורה ובטרם ניתנה בה הכרעה, יישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. יחד עם זאת, זה הכלל אך לא בכל מקום בו חוזר בו תובע מההליך, יש לחייבו בהוצאות ופעמים הוא אף זכאי להוצאות כפי שיובהר להלן.   יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לנסיבותיו ולעובדות הרלוונטיות שבו, תוך בחינת הצידוק שהיה בהגשת התובענה מלכתחילה והסעד שקיבל ההתובע בפועל, ובין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש.

כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מתביעה לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של התובע (ראה למשל בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217).

הנטל להוכיח כי במקרה זה יש לחרוג מהכלל לפיו מחייבים את התובע בהוצאות עקב מחיקת ההליך וכי יש לזכותו בהוצאות, מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ ([פורסם בנבו], 13.2.007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי ([פורסם בנבו], 8.11.2006)).

עצם העובדה כי תובע מחק תביעתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי התביעה לא הייתה מוצדקת כשם שקבלת הסעד כשלעצמה אינה מעידה על היות התביעה מוצדקת ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וליישם את אמות המידה הנזכרות תוך התאמה לנתוניו של כל מקרה.

 בעניננו, עובדה היא, כי בסופו של יום, חזרה בה המבקשת מהתביעה ברמלה, ובכך נסללה הדרך לפתרונה של המחלוקת בתובענה כאן והלכה למעשה גם למחיקתה של התובענה כאן. טעמיה של המבקשת לחזרתה מהתביעה ברמלה הם ענינה, גם אם היא טוענת כי נאלצה לעשות כן עקב החשש מפני אפשרות תביעה של המשיב 2 בגין הפרת הסכם כשלא דאגה שהזכויות ירשמו על שמו.

בנסיבות העניין אין להתעלם, כפי שהתברר, כי המבקשת לא מכרה והמשיב 2 לא רכש את השטח שבמחלוקת והמבקשת יכלה כבר בתחילת הדרך לוותר על השטח שבמחלוקת ולמנוע את הצורך בהתדיינות כאן ולא היה כל חשש כי עקב כך תתבע על ידו.