רשות מקרקעי ישראל נ' רז יוסף

1. בקשה לסילוק על הסף של המרצת פתיחה, בה עותר המשיב להצהרה כי הוא זכאי לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לו בשל הפרה לכאורה על-ידי רשות מקרקעין ישראל (להלן: "הרשות") של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט העליון ביום 30.5.2013 (להלן: "ההסכם").

2. תמצית טענות הרשות היא, כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעד הצהרתי שעה שלשיטת התובע עצמו יכול הוא לתבוע סעד אופרטיבי כספי. עוד טוענת הרשות כי טעם נוסף לסילוק המרצת הפתיחה הוא כי המשיב הודה בכתב טענותיו כי אף אם יזכה בסעד ההצהרתי לו הוא עותר- לא יהיה בכך כדי לסיים את הסכסוך. בנוסף, טוענת הרשות כי ניהול ההליך כסעד הצהרתי מנוגד לקבוע בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007, וכי על המשיב לשום את תביעתו ולשלם אגרה בגינה.

3. המשיב (המבקש בהמרצת הפתיחה) טוען, כי הסעד העיקרי המבוקש על-ידו הוא סעד הצהרתי בדבר הפרת ההסכם על-ידי הרשות. המשיב טוען בנוסף כי טרם התגבשו מלוא נזקיו ועל כן אין באפשרותו להגיש תביעה כספית. המבקש מאשר כי קבלת הסעד ההצהרתי על-ידו לא תוביל לסיום ההליכים, אולם טוען כי לא ניתן לדון בסעד הפיצויים לפני הכרעה בגורל המגרש נשוא ההסכם. המשיב אף מבהיר כי אינו מוכן להסתפק בסעד הצהרתי ולוותר על זכותו הנטענת לקבלת פיצויים.

4. דין הבקשה להתקבל.

5. כפי שנפסק לא אחת, האינטרס הציבורי תומך בהגשת תובענה כך שתכלול מלכתחילה גם את הסעד האופרטיבי. הטעם לכך הוא הרצון למנוע קיומם של הליכים כפולים המגבירים שלא לצורך את העומס על מערכת המשפט, שכן "בית המשפט אינו צריך לשמש אכסניה לדיונים עקרים שתוצאתם המסתברת איננה סיום ההתדיינות בין הצדדים למחלוקת" [ראו ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'ורני (צ'רנוי) (פורסם בנבו, 10.09.2007) בפסקה 6 לפסק הדין].

6. הקביעה לפיה כאשר יכול התובע לתבוע סעד אופרטיבי אין לאפשר לו לעתור לסעד הצהרתי בלבד, הוחלה בפסיקה אף בנסיבות דוגמת ענייננו, כאשר התובענה לסעד הצהרתי עסקה בהצהרה על ביטולו (או אי-תקפותו) של הסכם. בפסק הדין ברע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (פורסם בנבו, 21.7.1998) דן בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחתה בקשה למחיקתה על הסף של תובענה להצהרה על בטלותם של הסכמים לביצוע עסקאות פורוורד. בפסק דין זה נקבע כי "המשיב יכול היה להגיש את תביעתו כנגד המבקש בדרך המלך של תביעה לסעד אופרטיבי, דהיינו תביעה כספית..." (פסקה 6 בפסק הדין). לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי אין לדון בתובענה כתובענה לסעד הצהרתי בהעדר טעם לגיטימי לכך.

באופן דומה נקבע ברע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי (פורסם בנבו, 5.10.2009) כי בהעדר אינטרס לגיטימי למתן הסעד ההצהרתי, אף במקרה של תביעה עתידית לפיצויים, ואף אם קיים קושי לכמת את הנזק, אין לקבל תובענה לסעד הצהרתי בלבד ועל התובע לתבוע את מלוא הסעד האופרטיבי.

7. לא מצאתי כי המשיב העלה טעם כלשהו המצדיק חריגה מן ההלכות האמורות. אדרבה, נראה כי בטיעוני המשיב יש אך כדי לחזק את טענות הרשות. כך למשל טוען המשיב כי ניזוק במליוני שקלים (ס' 4 לתגובה), ומשנתגבשה לו עילת תביעה לקבלת סעד אופרטיבי. המשיב יכול לשום את נזקו, לצרף חוות דעת שמאי ככוונתו לעשות כן בתביעה העתידית (ס' 6 ו-10 לתגובה) וכי אין בכוונתו לסיים את המחלוקת במסגרת תובענה זו, המהווה למעשה פלטפורמה לתביעה עתידית מצידו (ס' 8 לתגובה).

8. למעלה מן הדרוש ומבלי לקבוע מסמרות יצוין, כי נראה כי לשם הוכחת טענת המשיב שהרשות הפרה את ההסכם, היה עליו להראות כי עמד בתנאים הקבועים בהסכם – לרבות תשלום סך של 558,000 ₪. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הוראות סעיף 3 להסכם הקובע כי היה והמשיב לא ישלם את הסכומים בהם התחייב – לא תהיה לו כל זכות במגרש. המשיב לא צרף להמרצת הפתיחה אסמכתא כי עמד בתנאי ההסכם ואף לא טען כי שילם את התשלום בו התחייב. בנסיבות אלה, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, דומה כי המרצת הפתיחה, במתכונתה, לא כוללת את המסד שיאפשר למשיב להוכיח גם את הסעד ההצהרתי המבוקש על-ידו.

9. הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת והמרצת הפתיחה נמחקת בזאת. הדיון שנקבע ליום 2.11.2016 – מבוטל.

בשים לב לכך שלא הוגשה תשובה להמרצת הפתיחה על-ידי הרשות אני מוצא לחייב את המשיב בהוצאות הרשות על הצד הנמוך, בסך 1,500 ₪ בלבד.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ו, 04 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: