ה"פ 30563-04-16 שריקי ואח' נ' נווה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

זו בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לזמן את המשיבה לדין, ולכפות על יושב הראש שלה, מר קובי מרום, או כל אדם אחר מוסמך מטעמה, במאסר או בקנס, לציית לפסק הדין שניתן ביום 24.7.16.

לטענת המבקשים, המשיבה ויושב הראש שלה אינם מקיימים את החיוב האופרטיבי בפסק הדין, לפיו ניתן צו עשה נגד המשיבה, המורה לה לנקוט בכל פעולה נדרשת כדי לגרום לכך שהמבקשים יקבלו את כל הזכויות הנילוות לצורך הפיכת המגרשים שרכשו לנחלות במושב, לאור החלטות הרפורמה, ובמסגרת מימושה, וראשית עניין, הפנייתם לרמ"י לשם הכרה בזכאותם להקצאת נחלות. נקבע בפסק הדין, כי צו עשה זה יבוצע על ידי המשיבה החל מיום 12.3.17, ועד אז נאסר על המשיבה לבצע כל פעולה שעשויה לסכל את זכותם של המבקשים, לרבות הקצאת נחלות לאחרים.

המשיבה הגישה תגובה, בה טענה שאינה מסכלת את פסק הדין, אלא שומרת מקרקעין למבקשים במקרקעין המיועדים גם לחברי האגודה האחרים, ובאותו גודל (סעיף 6 לתגובה).

מתוך טענות הצדדים בדיון עולה, שתחילה יש לדון בשאלה, אם הקביעה בפסק הדין, לפיה נאסר על המשיבה להקצות נחלות לאחרים היא קביעה עצמאית, או שהיא מותנית בכך שיוכח שהקצאת הנחלות לאחרים עשויה לסכל את זכותם של המבקשים. עיון בפסק הדין ובטענות הצדדים מעלה שהאמירה המפורשת בדבר איסור הקצאת נחלות לאחרים נועדה לסיים את הויכוח בין הצדדים, האם הקצאת נחלות לאחרים היא סיכול של זכותם של המבקשים להקצאת נחלות להם. במובן זה, חזרה להתניית האיסור בדבר הקצאת נחלות לאחרים בכך שיוכח שזהו סיכול של זכותם של המבקשים להקצאת נחלות עבורם, פותחת מחדש את הויכוח שאותו היתה כוונה לסיים. המובן הפשוט של האמור בפסק הדין הוא, שהמגמה היא למנוע סיכול הקצאת הנחלות למבקשים, ועל מנת שלא יהיה ספק, צוין בפסק הדין שנאסרה הקצאת נחלות לאחרים, מבלי שיהיה צורך להראות שיש בכך סיכול הקצאת הנחלות למבקשים.

על פי לשון פסק הדין, למשיבה לא היה צריך להיות ספק בכך שהקצאת הנחלות לאחרים אינה תלויה בהוכחה שיש בכך סיכול של הקצאת הנחלות למבקשים. ראיה נוספת לכך, שבפועל סברה כך, מופיעה בסעיף 17 ב' להודעת הערעור שהגישה המשיבה על פסק הדין, ביום 26.10.16, בו נאמר ששגה בית המשפט שאסר על האגודה לגרום לכך שיוקצו נחלות לאחרים, כשסעד זה, כך נטען, לא רלוונטי ולא קשור לתובענה. מכאן, שגם המשיבה הבינה שלא צריך להיות קשר, או יותר נכון לא צריך להוכיח קשר, בין הקצאת הנחלות לאחרים, לבין סיכול הקצאת הנחלות למבקשים, שכל תובענתם היא להקצאת נחלות להם.

בגדר החלטה בבקשה לבזיון בית המשפט לא אשיב על הודעת הערעור על פסק הדין.

די בכך על מנת לקבל את הבקשה, שכן אין חולק שהמשיבה, באסיפה שנערכה ביום 8.11.16, אחרי הגשת הבקשה לבזיון בית המשפט שהסתמכה על ההזמנה לאסיפה, כמצביעה על כוונה לבזות את פסק הדין, אכן הקצתה נחלות לאחרים, למרות שידעה היטב שתלויה ועומדת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט למנוע ממנה, בקנס או במאסר, לעשות זאת.

יתר על כן, אף לפי הפרשנות של המשיבה בפניי, להבדיל מהפרשנות בפני בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין, הוכח במידה מספקת שהקצאת נחלות לאחרים, היא פעולה העשויה לסכל את זכותם של המבקשים.

המשיבה הקצתה לחברי האגודה (14 במספר, כפי שאישר מר מרום לבסוף) וגם למי שאינם חברי אגודה, ומעמדם דומה לזה של המבקשים, נחלות באזור הנקרא "תל מחפי", שבו בוצעה הכשרה, והותירה למבקשים, לטענתה, נחלות באזור הנקרא "עסניה", שאינו מפותח ואינו מוכשר. כפי שאישר מר מרום בחקירתו, רק מי שלטובתו הוקצו נחלות בתל מחפי, יזכה להטבות של ההסכם עם יקבי רמת הגולן (עמ' 23 שורה 5). לפי הטבלאות שהציגה המשיבה, עסניה היא "צפי עסניה", דהיינו ציפייה של המשיבה שתקבל קרקעות נוספות על הקרקעות בתל מחפי.