ה"פ 30563-04-16 שריקי ואח' נ' נווה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

1.זהו גלגול נוסף של התביעות בין המבקשים למשיבה, המסרבת לטענת המבקשים להסדיר את הזכויות המגיעות למבקשים, אף שקיבלה לשם כך אמצעים מרשויות המדינה. ביום 2.2.16 הסתיים הליך קודם בין הצדדים, בת"א 34167-01-15, בפסק דין שניתן על ידי, אשר קבע שהתובעים היו הזכאים לפי הרפורמה להפוך לבעלי נחלות. על כן התקבלה התביעה והוצהר, כי המגרשים שרכשו התובעים מהנתבעת זכאים לכל הזכויות הנילוות לצורך הפיכתן לנחלות, לאור החלטות הרפורמה להגדלת תקן הנחלות באגודה המשיבה, ובמסגרת מימושה.

2.כנטען בתובענה, לאור פסק הדין הקודם, פנו המבקשים למשיבה על מנת שתפנה לרשות מקרקעי ישראל, האמונה על הקצאת קרקעות במסגרת הרפורמה, בבקשה להקצות להם נחלות, בהתאם לנוהל, וכפי שפעלה עם שאר הזכאים להקצאת נחלה, אלא שהמשיבה סירבה לפעול כך. על כן, התבקש צו עשה שיורה למשיבה לנקוט בכל פעולה נדרשת לשם מימוש פסק הדין ולצורך הקצאת הנחלות למבקשים, וראשית עניין, הפנייתם לרמ"י לשם הכרה בזכאותם להקצאת נחלות.

3.על פי תשובת המשיבה, היא סבורה שפסק הדין שניתן ביום 2.2.16 שגוי, ועל כן הגישה ערעור לבית המשפט העליון. משום מה, פירטה את נימוקי הערעור, אבל לא אדון בהם כלל. לא אדון גם בטענה, שכבר הוכרעה, שהוספת נחלות נועדה לאפשר קליטת בנים ולא נועדה למבקשים. לטענת המשיבה, הסעד שניתן בפסק הדין הוא סעד הצהרתי ולא אופרטיבי, ואין הוא מחייב את המשיבה לבצע פעולה כלשהיא. לטענתה, המבקשים נמנעו מלתבוע את הסעד האופרטיבי ולא קיבלו היתר לפיצול סעדים. המשיבה הסתכמה לענין זה על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 734/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח (1) 613. לטענתה, אין על המשיבה חובה לפנות לרמ"י ואין היא מחוייבת לבצע כל פעלה אקטיבית.

4.עוד טענה המשיבה, כי בעלת הזכויות במקרקעין היא רשות מקרקעי ישראל, שהיא, ביחד עם הסוכנות היהודית, מקצים בפועל את הנחלות. כל מעמדה של המשיבה הוא כבר רשות. רמ"י והסוכנות היהודית לא צורפו כצדדים לתובענה הקודמת, וההכרעה אינה מחייבת אותם. לטענתה, היה על המבקשים לפנות לרשויות הרלוונטיות, וכך גם ציינה המשיבה בתשובתה לפניית המבקשים בה דחתה את פנייתם מכיוון שאינם חברי האגודה.

5.לאחר חקירת המצהירים, טענו הצדדים בעל פה. ב"כ המבקשים טען שלמרות שפסק הדין הקודם לא היה אופרטיבי, היה על המשיבה לכבד אותו ולפעול למימושו ולמטרתו. ההליך הקודם היה הצהרתי לאור העובדה שזכויות המבקשים עובר להגשת ההליך הקודם לא היו ברורות. עם מתן פסק הדין, לא נותר ספק באשר לזכאותם המבקשים להקצאת נחלות, והיה על המשיבה לפעול לביצוע ההקצאה. בנסיבות אלה, הדרך היחידה לאכוף עליה את ביצוע ההחלטות היא מתן פסק דין אופרטיבי בהמשך לסעד ההצהרתי.

6.ב"כ המשיבה הוסיף וטען, שהתביעה מוקדמת משום שיכול להיות שבית המשפט העליון יקבל את הערעור ופסק הדין ישתנה. אמנם פסק הדין מחייב, אבל מכיוון שהוא אינו כולל הוראות אופרטיביות, גם אם המשיבה לא עושה כלום, היא אינה מפרה אותו. לדבריו, בסך הכל מבחינה מעשית מבקשת המשיבה להמתין עד ינואר 2017, מועד הדיון בערעור. על כן נשאל, איפה כתוב בתשובה, שאם בית המשפט העלין ידחה את הערעור, תפעל המשיבה על פיו, למרות שאין בפסק הדין סעד אופרטיבי. על פי תשובת ב"כ המשיבה, שחוזקה אחר כך גם בדברי נציג המשיבה, המשיבה לא תפעל על פי פסק הדין גם אם ידחה הערעור.

7.ב"כ המשיבה אמר, שבמקרה של דחיית הערעור, המשיבה מסכימה לכך שהיא תהיה חייבת כאמור בתובענה "לנקוט בכל פעולה נדרשת, ככל שהדברים תלויים במשיבה או יכולים להיות ניזומים ומומלצים על ידה, לביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולצורך הקצאת הנחלות למבקשים, וראשיית ענין הפנייתם לרמ"י לשם הכרה בזכאותם להקצאת נחלות". מייד לאחר מכן דיבר נציג המשיבה, מר מרום, והסביר שיש עוד כמה התניות למימוש זכויות המבקשים, ובעיקר התנאי של חברות באגודה. לדבריו, "אין לו מימשק פרוצדורלי" להפניית מי שאינו חבר האגודה לקבלת נחלות מהמינהל. מנגד אמר ב"כ המבקשים, שהוא מחזיק בידו מסמך בחתימת אותו נציג לרמ"י, להקצאת נחלות למי שאינם חברי האגודה.

8. ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה, שהמשיבה תסכים לבצע את פסק הדין ולהפנות לרמ"י להקצאת נחלות אם ידחה הערעור, אך אין לדעת אם פסק הדין יהיה בינואר 2017, והמבקשים טענו שהמשיבה מבצעת בינתיים פעולות לסיכול פסק הדין, גם אם ידחה הערעור. המשיב הכחישה זאת, ומשלא הבאתי את הצדדים להסכמה, המלצתי בפניהם להמשיך ולשאת ביניהם. על פי הודעות הצדדים, לא הצליחו להגיע להסכמה. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתובענה זו.

9.המשיבה טענה כאמור, שמכיוון שהסעד שניתן בפסק הדין הקודם הוא הצהרתי, היא לא חוייבה בפעולה כלשהיא, ולכן כאשר אינה עושה פעולה, אינה נחשבת כמפרה של פסק הדין. ספק בעיני אם טענה זו נכונה, שכן אנו חיים במציאות משפטית שבה קיימות חובות תום לב, במיוחד של אגודה כמו המשיבה, שאינה סתם סוחרת בשוק אלא גוף בעל משמעות ציבורית. אין זה מתיישב עם חובות תום הלב שאגודה שיתופית כמו המשיבה תפעל בניגוד לסעד הצהרתי שניתן לאחר שנשמעו טענותיה. אין זה מתישב עם חובת תום הלב, שהמשיבה תפעל לסיכול פסק הדין ההצהרתי. לא ארחיב בענין זה, משום שככל שחסר בפסק הדין הקודם מימד אופרטיבי, הוא יושלם בפסק דין זה.