ה"פ 29771-09-14 מובשוביץ ואח' נ' פולק(המנוח) ואח'

לפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה שבכותרת, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה (להלן: "התובענה").

במסגרת התובענה עתרו המשיבים בבקשה זו (להלן: "המשיבים" או "מובשוביץ"), להצהיר על בטלות ערבות שהם נתנו לחובותיה של חב' מודוב בע"מ ח.פ. 511461790 (בפירוק) (להלן: "חב' מודוב") כלפי המבקשים בבקשה זו (להלן: "המבקשים" או "פולאק").

עיקרי התובענה

1.המבקשים היו בעלים של מחצית מזכויות חכירה במגרש בגבעתיים, כשהמחצית השנייה היתה בבעלות משפחת גבאי, צד ג' אשר אינו חלק מההליכים בין הצדדים לתובענה. בין המבקשים ומשפחת גבאי נחתמו הסכמים שעניינם מתן שרותי בניה וקומבינציה לפיהם היה על חב' מודוב לבנות עבור הראשונים ועבור משפחת גבאי 12 דירות מגורים בבניין המצוי בגבעתיים, כאשר חלקם של המבקשים בבניין זה היה 6 דירות. במסגרת הסכם הקומבינציה שנחתם בין משפחת גבאי לחב' מודוב הוסכם כי מתוך 6 הדירות שיוקמו, שתיים יהיו דירות גג שיוקצו למשפחת גבאי וארבע הדירות הנותרות, יוקצו לחב' מודוב בתמורה לשירותי הבנייה.

2.המשיבים טוענים כי הם חתמו על ערבות להתחייבויות חב' מודוב לפי ההסכם שעניינו הנכס האמור שבגבעתיים, ונכס זה בלבד. בין חב' מודוב למבקשת 6 נחתם הסכם נוסף שהוא הסכם מימון, ואשר המשיבים טוענים כי אינם ערבים להתחייבויות על פיו.

3.המשיבים טוענים כי כחלק מהסכם הבניה הוסכם כי לשם הבטחת התחייבויות חב' מודוב, ישועבדו 4 הדירות אשר חב' מודוב מקבלת מכוח ההסכם עם משפחת גבאי, ולצורך כך אף נחתמו אגרות חוב. לאורך התקדמות עבודות הבנייה ומכירתן של חלק מהדירות, הוסרו 3 מתוך 4 השעבודים על הדירות שהוקצו לחב' מודוב, ונותרה דירה אחת המשועבדת לטובת המבקשים 1 ו- 2. בין הצדדים הוסכם כי שעבוד זה, על הדירה, ימחק לאחר שהמבקשים 1 ו- 2 יתנו הצהרה חתומה לפיה אגרת החוב בטלה ומבוטלת וכאשר השעבוד הכולל יוסר בגמר בניית הבנין בגבעתיים, קבלת תעודת גמר ומסירת הדירות שנבנו עבור המבקשים 1 ו- 2 .

4.ביום 01.04.1997 הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד חב' מודוב בע"מ (ת.א. 417/97) שעניינה אי ביצוע התחייבויות על פי הסכם הבניה והסכם המימון וכן בגין אי השלמת הדירות. בהליך זה שנדון בפני כב' השופטת ברוש, עלה כי מהמועד בו קיבלו את מפתחות הדירות, בחודשים ינואר-פברואר 1997, החלו המשיבים לבצע עבירות בנייה בכך שפיצלו דירות שלא כדין, ובכך הכפילו את מספר הדירות ל- 12 דירות קטנות. במסגרת הליך זה נטען גם כי המשיבים פלשו שלא כדין לדירה שנועדה לביטחון לביצוע התחייבויותיהם כלפי המבקשים.

5.המשיבים טוענים כי ביום 27.11.1997 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת ברוש, הקובעת כי לפי צו עיקול שהוטל על נכסי החברה מיום 02.06.1997, הוטל עיקול על דירת המשיבים אשר שועבדה לטובת המבקשים, אסור היה למכרה כל עוד לא הוסר השעבוד, ומעשיהם של המשיבים בהעברת הדירה לגב' חיה מובשוביץ ז"ל, יש בה להצביע לכאורה על הברחת נכסים שיש בה כדי להצדיק מתן צו עיקול, ומשכך נרשמו על דירה זו הן שעבוד והן עיקול.

6.המשיבים טוענים כי במסגרת ההליכים האמורים שהתנהלו בפני כב' השופטת ברוש, הם קיבלו את המלצת בית המשפט, והפנו חלק ממחלוקותיהם לבוררות בפני כב' הבורר חיים שפירא ז"ל. נטען כי בעת הפנייה לבוררות, הם התנגדו להעביר את כלל המחלוקות להכרעה בפני בורר, וניתן לכך ביטוי בהסכם הבוררות שנחתם ביניהם, בו פורטו כלל המחלוקות שיידונו בפני הבורר ובהן נכללו רק חלק מן הטענות הקשורות לפרויקט בפתח תקווה וחלק מהטענות הקשורות לפרויקט בגבעתיים. כמו כן, במסגרת הסכם שקדם להליך הבוררות הוסכם בין הצדדים כי עניינה של הדירה המשועבדת לטובת המשיבים לא יידון במסגרת הבוררות וביטוי לכך אף ניתן בהסכם הבוררות, שם נקבע כי תשמר זכותם של המשיבים לנקוט בהליכים משפטיים לביטול עסקת רכישת הדירה לאחר הבוררות.

7.במהלך חודש מאי 2001, ניתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין, במסגרתו נקבע כי חב' מודוב נדרשת לשלם לחלק מהמשיבים סך של 2,335,000 ₪. ביום 29.05.2002, הוגשה תובענה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 5229-08-07) על ידי המבקשים נגד חב' מודוב, המשיבים, מנהל מקרקעי ישראל, בנק לאומי ועו"ד גל חיים. במסגרת תביעה זו עתרו המבקשים לבית המשפט לקבוע כי השעבוד שהיה רשום לטובתם על הדירה גובר על שעבוד שנרשם לטובת בנק לאומי, ומשכך יש להורות על ביטול מכירת הדירה. בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט סטולר ביום 07.07.2010, נקבע כי השעבוד בוטל בשל התנהלותם של המבקשים עצמם, שהביאו במו ידיהם לפקיעת השעבוד, לפקיעתה של הערובה, להפרת הסכם הקבלנות ולביצוע עבירות של בנייה שלא כדין. כן נקבע בפסק דינו של כב' השופט סטולר כי המבקשים פיצלו 6 דירות ל- 12 דירות, ובכך הפרו את חוקי התכנון והבניה וכן את הסכם הקומבינציה.

8.באשר לדירה שנותרה משועבדת לטובת המבקשים בהתאם לאיגרת החוב, טוענים המשיבים, כי מדובר בשעבוד קבוע ספציפי על 25% מזכויות במקרקעין וכן על זכויותיה החוזיות של החברה לפי הסכם הפיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל מיום 30.03.1995 והסכם הקומבינציה משנת 1993.

9.נטען כי פג תוקף השעבוד שנרשם לטובת המבקשים אצל רשם החברות בשל העובדה שהמבקשת 1 פיצלה את הדירה, באופן בלתי חוקי, דבר שמנע את קבלת תעודת הגמר. לכן, דין השעבוד היה להימחק עוד בשנת 1997, ועל כן איגרת החוב בטלה.

10.המשיבים טוענים כי משהדירה שימשה כבטוחה לטובת המבקשים כלפי חב' מודוב בע"מ וזו התבטלה בשל מעשים בלתי חוקיים שנעשו על ידי המבקשים שהביאו לפקיעת הערובה, אין האחרונים זכאים לפנות לערבים בכדי לממש את הערבות שניתנה, מאחר וביטול הבטוחה שהייתה קיימת לנושה כלפי החייב, מביאה להפטרת הערבים.

11.נטען כי אילולא המבקשים גרמו לביטול השעבוד, יכולים היו להיפרע את חוב חברת מודוב בע"מ בדרך של מימוש אגרת החוב ומכירת הדירה המשועבדת.

12.עוד נטען כי בית המשפט פסק שהמשיבים חתמו כערבים לחובותיה של חב' מודוב בע"מ כלפי המבקשים וכי ידוע שטענות הקיימות לחייב העיקרי עומדות גם לערב לפי סעיף 7(א) לחוק הערבות. בכתב הערבות שבין חב' מודוב לבין המבקש 1 מיום 02.12.1994, נקבע כי המשיבים ערבים ביחד ולחוד בערבות אישית אוטונומית לכל התחייבויות הקבלן. יצוין כי בגין הפרות הבניה האמורות הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים (ת"פ 623/97), כשבסופו של הליך זה הורשעו ונפסק כי עליהם להרוס את הדירות הכפולות ולהתאים את הבנייה להיתר המקורי.

13.לטענת המשיבים, במסגרת ההליכים הליכים האמורים התברר כי המבקש 1 לא מילא אחר צו ההריסה שהוצא לו וכי הורשע באי קיום הצו שהוצא נגדו בשנת 1999. נטען כי המבקשים הפרו את ההסכם עם הקבלן הפרה יסודית ומשכך הפרו את ההסכם כלפי הערבים בכך שהפרו את חוקי התכנון והבניה והביאו לכך שהקבלן, החייב העיקרי, לא קיבל תעודת גמר לבניין. נטען כי כב' השופט סטולר קבע שמדובר היה בחוזה מותנה בתנאי מתלה שצד אחד לו מנע את קיום התנאי ומשכך אין צד זה זכאי להסתמך על אי קיומו. טענתם של המשיבים בהקשר זה הנה כי המבקשים אוחזים את החבל משתי קצותיו כאשר מחד, הפרו את החוזה כלפי הערבים באמצעות פיצול הדירות שלא כדין ומאידך, הם דורשים מהערבים את קיום ערבותם לפי אותו הסכם שהם עצמם הפרו. משהמבקשים הפרו בעצמם את ההסכם באופן מהותי ושינו את תנאי הערבות באופן יסודי, הביאו לביטול התחייבות הערבים ולהפטרתם מערבותם כלפי המשיבים. על כן, עותרים המשיבים כי יקבע שהמבקשים הפרו את הסכם הערבות ועל כן ערבותם מבוטלת.

14.נטען כי המבקשים 3-6 חתמו עם חב' מודוב בע"מ על הסכם לצורך מתן שרותי בנייה להקמת בניין בפתח-תקווה, אך הן על הסכם זה, והן על הסכם המימון, לא חתמו המשיבים כערבים.

15.במסגרת פסק הבוררות שניתן נקבע כי חב' מודוב בע"מ צריכה לשלם למבקשת 6 ובגין הסכם פתח-תקווה סך של 117,000$, כשמסכום זה קוזז סך של 50,000$ ששולמו, על כן, נקבע שסך החוב שנותר לחב' מודוב לשלם, עומד על 67,000$ וחיוב זה איננו חל על המשיבים כערבים. נוכח האמור, נתבקש בית המשפט כאן לקבוע כי משהמשיבים אינם ערבים להסכם בפתח-תקווה וערבותם הנה אך ורק להסכם בגבעתיים, יש לקבוע כי אין הם ערבים לחוב זה ותיק ההוצל"פ שנפתח כנגדם לא יכלול רכיב כספי זה.