ה"פ 29402-11-15 מסעדת אבו מארון בע"מ ואח' נ' שהרבאני ואח'

בקשה לסעד זמני לעיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. דינה כדין מרבית הבקשות מסוג זה.

1.ברקע הדברים, בתמצית: הצדדים התקשרו בחודש נובמבר 2014 בהסכם שלפיו שכרו המבקשים מן המשיבים חנות ומחסן לצרכי הפעלת למסעדה, לתקופה של כארבע שנים. כחלק מן ההסכם נקבע כי המבקשים ימסרו למשיבים ערבות בנקאית אוטונומית ע"ס 50,000 ₪, וזו נמסרה (להלן: הערבות). בנו של המבקש 2 ניהל את המקום. הבן ביקש לקצר את תקופת השכירות נוכח בעיות כלכליות שאליהן נקלע, בהתבססו על אופציה נטענת לקיצור תקופת השכירות, כך הבקשה. המשיב 1 (להלן: המשיב), כנציג יתר המשיבים, לא נעתר. המבקשים (באמצעות נציגם) סגרו את המסעדה ביום 31.10.15. המשיב מצדו החל פועל במקביל למימוש הערבות. מכאן הבקשה לסעד זמני לעיכוב המימוש, שבאה בגדרי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו ההסכם קוים כדין ואין עילה למימוש הערבות.

2. בבקשה (לצו במעמד צד אחד ולצו זמני), שאינה כוללת את העתק הערבות, התייחסות למשמעות היותה אוטונומית, או הידרשות כלשהי לדיני המימוש של ערבות שכזו, גורסים המבקשים כי המשיב הוא שהפר את ההסכם, ועל כן סבורים הם שיש למנוע את מימוש הערבות.

3.צו ארעי ניתן בידי השופטת התורנית, כב' השופטת ח' קלוגמן, והבקשה לסעד זמני הועברה לטיפולי. המשיבים הגיבו. בתגובתם, שאליה צורפה הערבות, טענו לגוף הדברים כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות ונטשו את הנכס, תוך שהם מוציאים ממנו ציוד השייך בהתאם להסכם למשיבים, ושוויו מאות אלפי ₪. לשיטתם הדין שולל עיכוב במימוש ערבות בנקאית אוטונומית בנסיבות אלה.

4.המבקשים השיבו. הם שבים וטוענים כי המשיבים הם שהפרו. בתשובתם הם נדרשים לראשונה לסוגיית דיני המימוש של ערבות אוטונומית. הם טוענים כי חריג הנסיבות המיוחדות מתקיים בענייננו, כנלמד מכך שהמשיב פעל למימוש הערבות עוד טרם שנסתיים ההסכם.

5.הצדדים, לאחר שנתאפשר להם לחוות עמדתם בנידון, לא התנגדו לכך שהכרעה תבוא על יסוד הכתובים, ובדין. בכך נחסכו עלויות נוספות ומיותרות. נכריע אפוא.

6.דין הבקשה להידחות. אין לפנינו בבקשה "רגילה" לצו מניעה, שבה חשיבות רבה לשאלת סיכויי התביעה. עסקינן בבקשה לעיכוב מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית. המדובר במכשיר פיננסי רב חשיבות בחיי המסחר, המבטיח את יכולתו של המוטב לקבל לידיו את כספי הערבות, לפי דרישה, בלא תלות בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד (ראו: רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450 (1993); רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 539-538 (2004) (להלן: עניין פרירון)).

7.העקרון הבסיסי, שהמבקשים התעלמו ממנו כליל בבקשתם המקורית, הוא שבית המשפט יימנע מלהיעתר לבקשות לעיכוב מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. על המבקש למנוע את מימוש הערבות לשכנע לא בצדקתו ביחס לעסקת היסוד, אלא בהתקיימות אחד משני החריגים שנקבעו בפסיקה לעקרון עצמאות הערבות: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו: רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452 והאסמכתאות שם (2001); עניין פרירון, בעמ' 539).

8.הטענה כי מקרה קונקרטי של ניסיון למימוש ערבות בנקאית נופל לגדר אחד משני החריגים מועלית באופן תדיר אך מתקבלת באופן נדיר. הפסיקה, ביאר בית המשפט העליון, "צמצמה את החריגים לערבות הבנקאית האוטונומית למקרים חריגים שבחריגים, מתוך שאיפה לשמור על מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית מפני כרסום, ולפיכך מדובר במשוכה גבוהה מאד, הן משפטית והן עובדתית" (ע"א 8227/12 י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ' שפטלר (3.2.2013)).