ה"פ 28331-10-13 צדוק ואח' נ' מועצה אזורית מטה בנימין ואח'

התובעים הינם תושבי הישוב מצפה יריחו (הנתבע 2), אשר מצוי בשטחה של המועצה האזורית מטה בנימין (הנתבעת 1). הישוב והמועצה מצויים בשטחי יהודה ושומרון ועל כן חלים עליהם צווי המפקד הצבאי של האזור. אין מחלוקת על כך שלפי הדין הרלוונטי אמורים התובעים לשלם ארנונה לנתבעים 1 ו-2, וזאת בהתאם לשטח ביתם. בתובענה שלפניי טוענים התובעים כי הנתבעים 1 ו-2 גובים מהם ארנונה בשיעור מופרז בשל חישוב מוגזם של שטח ביתם. על כן, התובעים עותרים לקבל הצהרה לפיה שטח ביתם הוא 103 מ"ר החל מחודש דצמבר 1993 ועד חודש יוני 2003, ו-111.8 מ"ר החל מחודש יולי 2003 ואילך.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת 1 כי בהתאם לסעיף 69 ב' לתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), תשל"ט- 1979, אשר חל גם על הנתבעות שלפניי, טענה בדבר קביעת שטחו של נכס לצורכי ארנונה הינה טענה שיש לטעון במסלול המנהלי של השגה וערר. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי במסגרת התובענה הם מעלים טענות שלא ניתן לברר במסלול המנהלי, וכי אין להפנות אותם למסלול המנהלי מאחר שהנתבעת לא שלחה אליהם הודעות חיוב בארנונה, ובכך היא גרמה להם להחמיץ את מועדי ההשגה.

דיון והכרעה

סעיף 69 ב' לתקנון המועצות האזוריות (יהודה ושומרון), תשל"ט – 1979, קובע כדלהלן:

"(א). מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי לא יאוחר מהיום התשעים שלאחר יום קבלתה הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

1. הנכס בשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

2. נפלה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;