1.לפניי בקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשיבה 1, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: בזק), להעתיק ו/או להעביר קו מנוי טלפון אשר מספרו --- מן המען בו הוא מותקן באולם אירועים ברחוב יד חרוצים 22 בירושלים. עוד התבקש בית המשפט לאסור על בזק לקבל כל הוראה מהמשיבה 2, המטבח הירושלמי המיוחד בע"מ (להלן: המטבח הירושלמי) בנוגע לקו הטלפון האמור.
הבקשה הוגשה על ידי המבקש, משה קול, שהוא הבעלים הרשום של האולם (להלן: המבקש). עסקי האולם נוהלו באמצעות חברה פרטית בשם ביג פאלאס (1994), אשר המבקש הוא בעל המניות היחיד בה. יוער כי קו הטלפון לא היה רשום במשך השנים על שם המבקש, אלא על שם החברה בבעלותו. בדיון לפניי הסתבר כי החברה פשטה רגל, אולם נראה כי בשלב מסוים הועבר המנוי לחברה אחרת, אף היא בבעלות המבקש.
2.לטענת המבקש, הוא (באמצעות החברות בבעלותו) המנוי והבעלים בקו הטלפון האמור מזה כשלושים שנים. לפי הנטען, כל השנים שימש קו הטלפון את האולם, שהיה ידוע בעבר בשם "אולמי פאלאס", כאשר בתקופות מסוימות לאורך השנים הושכר האולם לצדדים שלישיים, והם הורשו לעשות שימוש בטלפון. עם זאת, טוען המבקש, מעולם לא הרשה לאיש להעביר את הטלפון למקום אחר או לבעלות אחרת, והוא נותר בעל זכות המנוי בקו.
מהבקשה עולה כי בשנים האחרונות הושכר האולם לצד שלישי (להלן: ירוק בעיר). במסגרת הסכם השכירות בין הצדדים הורשתה חברת ירוק בעיר לעשות שימוש בקו הטלפון, אך זכויות המנוי לא הועברו אליה. ביום 1.1.2015 פינתה ירוק בעיר את האולם, והמבקש גילה כי בוצעה פעולת "עקוב אחריי" לקו הטלפון, תוך ששיחות שאמורות להתקבל בקו זה אינן מתקבלות באולם כלל. משפנה המבקש לבזק, הסתבר לו כי לפני כחמש שנים נעשתה ביחס לקו הטלפון העברת בעלות למשיבה 2, המטבח הירושלמי, וקו הטלפון רשום כעת על שמה. אף שנתבקשה לעשות כן, בזק לא הציגה בפני המבקש אסמכתה כלשהי המעידה כי אישר בחתימתו את העברת הקו. יצוין כבר עתה כי בדיון שהתקיים לפני כב' השופט א' רובין ובדיון שהתקיים לפניי אישרה בזק כי אין בידיה אישור כאמור. עוד יצוין כי במסגרת הדיון בסעד הזמני הסתבר שיש קשר עסקי כלשהו בין ירוק בעיר והמטבח הירושלמי, הגם שטיבו לא התבהר לגמרי.
3.לטענת המבקש, בהתאם לתקנה 14 לתקנות הבזק (התקנה, הפעלה ותחזוקה), התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות הבזק), זכותו של מנוי לשירות בזק היא זכות אישית ואין המנוי רשאי להשכירה או להעבירה לאחר, אלא בהסכמת החברה בכתב. לפיכך, נטען, אין לאפשר העברת בעלות בקו טלפון, אלא לפי הוראת המנוי, החייבת להינתן בכתב, ותוכנה צריך להעיד על כך שהמנוי מוותר על זכותו לטובת המבקש. לפי הטענה, הוראה דומה נקבעה גם בסעיף 25 לכללי הבזק (שירותי החברה), התשמ"ז-1986 (להלן: כללי הבזק). לפיכך, הואיל והמבקש מעולם לא נתן את הסכמתו להעברת הקו, סיכויי התביעה העיקרית טובים. אשר למאזן הנוחות טען המבקש כי מספר הטלפון הוא "עורק החיים" של האולם, והוא מזוהה עם האולם מזה כשלושים שנים. לפיכך, מזמיני אירועים שיתקשרו למספר זה יועברו לחברה אחרת, ועלולים לא לקיים את האירועים באולם.
4.תחילה הוגשה הבקשה רק כנגד בזק, ובעקבות החלטתו של כב' השופט א' רובין, הוגשה בקשה מתוקנת בה צורף המטבח הירושלמי כמשיב. דיון במעמד הצדדים נקבע ליום 18.1.2015, אולם המטבח הירושלמי לא התייצב לדיון. בדיעבד הסתבר שהבקשה הומצאה לכתובת הרשומה ברשם החברות, אולם מאחר שהמטבח הירושלמי אינה פעילה עוד בכתובת זו, למעשה לא ידעה על קיום הדיון. מכל מקום, בא-כוח בזק הבהיר בדיון כי אכן קו הטלפון היה רשום בעבר על שם חברה בבעלות המבקש. לפי הטענה, במהלך השנים נצטברו חובות שונות במנוי זה ובשלב מסוים המנוי הועבר לחברה אחרת (ככל הנראה, החברה השנייה שבבעלות המבקש). עוד טען בא-כוח בזק כי חוב נוסף שהיה על הקו הוכרז חוב אבוד, וכי "[]בא אדם אחר שבא להזמין את הקו" (פרוטוקול מיום 18.1.2015, עמ' 1, שורות 18-17). לטענת בא-כוח בזק, כשמנוי מתקשר מהקו שלו ומבקש לבצע פעולה כלשהי, לא תמיד מתעדים הכל בכתב, אף שבא-כוח בזק אישר כי לשם העברת שם המנוי ישנו צורך למלא טופס עליו חתומים המנוי והנעבר.
5.בתום הדיון ניתנה החלטה על ידי כב' השופט רובין לפיה התבקשה בזק לספק פרטים שונים לגבי קו הטלפון. המבקש התבקש להודיע אם הוא מסכים לשלם את החוב על קו הטלפון, ונקבע כי ככל שיודיע שהוא מוכן לשלם את החוב, תינתן החלטה באשר להעברת הקו אליו. בסעיף 3 להחלטה נקבע כי ניתן צו מניעה זמני לפיו לא ייעשה כל שינוי במנוי הטלפון (למעט ניתוק שלו ככל שישנו חוב) ולא יבוטל שירות "עקוב אחרי" שקיים לגבי הקו. אלא שמייד לאחר מתן ההחלטה הודיעו המבקש ובזק כי המבקש נכון לשלם את החוב הקיים ועל כן הותירה בזק את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. לפיכך, ניתנה על ידי כב' השופט רובין החלטה נוספת שביטלה את ההחלטה הקודמת, אך הותירה את סעיף 3 להחלטה על כנו. כמו כן הורה כב' השופט רובין על המצאת הבקשה והעתק הפרוטוקול לידי המטבח הירושלמי בכתובת נוספת שנמסרה במהלך הדיון.
6.ביום 27.1.2015 הגישה המטבח הירושלמי בקשה בהולה למתן הבהרה ולמתן הוראות בהתאם. בתגובה נטען כי במסגרת הליכים משפטיים המתנהלים בין הצדדים ידע המבקש שחברת המטבח הירושלמי מיוצגת ובחר שלא להמציא את המסמכים לידי בא כוחה. עוד נטען כי למטבח הירושלמי נודע על ההליך הנוכחי רק ביום 25.1.2015, עת הפסיקו מכשירי הטלפון בחזקתם לקבל או להוציא שיחות ובעקבות בירור עם חברת בזק. לגופם של דברים נטען כי ניתוק הקו והעברתו למבקש נעשתה בניגוד להחלטת כב' השופט רובין, וכי העברת הקו לידי המבקש תסב למטבח הירושלמי נזק רב, הואיל וחברת המטבח הירושלמי, המפעילה אולמות אירועים, מקבלת מידי יום פניות רבות אל מספר הטלפון הזה, המפורסם באמצעי תקשורת שונים. עוד נטען כי המטבח הירושלמי מתנגדת להעברת הקו לידי המבקש, וכי היא "תעביר במידת הצורך את תשובתה המנומקת" לתביעה העיקרית.
7.בעקבות הגשת הבקשה ניתנה על ידי כב' השופט רובין החלטה נוספת ולפיה נוכח טענת המטבח הירושלמי לפיה החזיקה בקו עובר להגשת התובענה, קו הטלפון ימשיך לשמש אותה עד מתן החלטה אחרת (החלטה מיום 2.2.2015). יצוין כי בדיון לפניי התעוררה מחלוקת באשר לפרשנות החלטה זו, הואיל ובזק והמבקש סברו כי משעה שהחוב שולם על ידי המבקש, יכולה הייתה בזק להעביר את הקו לחזקתו תוך ביטול שירות "עקוב אחרי", וכך אף נעשה.