-
לפני בקשה למתן סעד הצהרתי, לאכיפת הסכמי חכירה והתחייבויות חוזיות, שבין חברת מקורות (להלן: "המבקשת") לחברת אפרידר (להלן: "המשיבה 1"), באמצעות רישום המבקשת כחוכרת של חלק מהנכס, הידוע כחלקה 69 בגוש 1932 (להלן: "הנכס"), ומינוי בא-כוחה ככונס נכסים, לשם קבלת אישורי מיסים, תשלומי חובה בקשר לעסקה ורישום המבקשת כחוכרת של הנכס.
-
מקורות היא חברת המים הלאומית של ישראל, ומי שהקימה מבנים, מחסנים ומשרדים בנכס, שאפרידר הייתה, בעת הרלוונטית, ועודנה, הבעלים שלו. המשיבים 2-6 רשומים כיום כבעלים של חלקים בלתי מסוימים מהחלקה המדוברת, בנוסף לאפרידר, והסכמתם, אליבא דמבקשת, נדרשת לצורך רישום הזכויות המבוקש, על שמה.
המבקשת רכשה זכויות חכירה ל- 99 שנה מהמשיבה 1, בשלושה מועדים שונים, ועל-פי הסכמים ותשריטים נפרדים: האחד, באוקטובר 1957 - 8,200 מ"ר. השני, ביוני 1962 - 3,381.5 מ"ר. השלישי, בנובמבר 1990 - 498.5 מ"ר. בסך הכל, חכרה המבקשת מהמשיבה 1, שטח של 12,080 מ"ר, מתוך חלקה כוללת שגודלה 123,077 מ"ר.
בהתאם לאמור בהסכמים הנ"ל, התחייבה המשיבה 1 לרשום את זכויות החכירה של המבקשת בנכס, בלשכת רישום המקרקעין. אלא, שעל אף חלוף השנים, והגם פניות חוזרות ונשנות מצידה של המבקשת למשיבה זו (לרבות פנייה מיום 9.2.15, נספח 3 להמ"פ), לא נרשמו זכויותיה בקרקע, ותוכניות הרישום, לביצוע פרצלציה של כלל החלקה - טרם הוגשו לאישור, פרט המונע, לעמדת המשיבה 1, את היתכנות השלמת הרישום המבוקש, על שמה של המבקשת.
בראשית שנת 2001, הוציאה המשיבה 1, לבקשת המבקשת, מסמך המאשר את זכויותיה בנכס, ובינואר 2006, אישרה (במסגרת נספח 2 להמ"פ), כי זכויות החכירה של המשיבה 1 בנכס, הן ל- 99 שנים, וכן, שאלו נרשמו בספרי המשיבה 1 על שמה של המבקשת. דא עקא, שמאחר ולא הסתיים הליך הפרצלציה על כלל החלקה, לא נרשמה המבקשת כחוכרת בלשכת רישום המקרקעין, ומשבקשתה שהדבר ייעשה, לא נעתרה, הגישה בקשה זו, למתן סעד הצהרתי וצו עשה, להשלמת מלאכת הרישום.
-
המבקשת טוענת, כי הנמקת המשיבה 1 לחוסר היכולת, כביכול, לרושמה כבעלת זכות חכירה בנכס, אינה יכולה לעמוד, באשר, לשיטתה, אין מניעה לרשום זכויות על חלק מסוים של המקרקעין, שכן, בניגוד לטענת המשיבים, אין הדין מכפיף את רישום החכירה, לביצוע הליכי פרצלציה והכנת תוכנית רישום לכלל החלקה. זאת, למדה המבקשת מסעיפים 13 ו- 78 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הקובעים כי: "13. עסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו-12, ואין תוקף לעסקה בחלק מסויים במקרקעין, והכל כשאין בחוק הוראה אחרת. 78. על אף האמור בסעיף 13 ניתן להשכיר חלק מסויים של המקרקעין". כראייה להיתכנות רישום החכירה, הציגה המבקשת מסמך, מתוך מרשם הזכויות של הנכס, המעיד, לשיטתה, על רישום זכות שכירות לטובת חברה אחרת, בשטח של 687 מ"ר, לתקופה של 999 שנה (נספח 1 להשלמת הטיעון מטעם המבקשת).
עוד טוענת המבקשת, כי מאחר ועסקינן ב"מושע", כלומר, במקרקעין שהבעלות בהן משותפת, באופן יחסי, לכמה בעלים, ישנו צורך בהסכמת כל יתר הבעלים, לביצוע הרישום המבוקש, ואין אפשרות להסתפק במשיבה 1 בלבד. מכאן - צירוף המשיבים 2-6 לבקשה דנן.
המשיבה 1 אינה כופרת בזכויות החכירה של המבקשת, החל משנת 1957 ועד לשנת 2056, בהתאם למטרות החכירה, ובכפוף לתנאיה, ואולם, לשיטתה, לפי תנאי ההסכמים עצמם - טרם נוצרה האפשרות החוקית והמעשית לרשום את החכירה בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, שכן, החלקה טרם עברה פרצלציה, ובמישור זה - הבקשה הוגשה טרם שהבשיל המועד לכך. היא מוסיפה, כי רק בשלהי שנת 97', נרשמה הקרקע, בשלמות, על שמה, ומציינת, כי מאז שהוציאה למבקשת מסמך המאשר את זכויותיה בקרקע, בשנת 2006, לא פנתה אליה המבקשת, וממילא, גם לא נשאה בתשלום כלשהו עבור פרצלציה ורישום.