ה"פ 26198-05-14 מ' נ' א' ואח' - פסקדין

המבקש בתיק העיקרי, מר ד' מ' (להלן: "מ'"), מתגורר באחת הדירות בבית מגורים ברח' התשבי 88 בחיפה (להלן: "המבנה").

המשיבה 1, המנוחה א' א' ז"ל (להלן: "המנוחה") התגוררה בחייה בדירה נוספת שבמבנה (להלן: "דירת המנוחה"), בשכנות למ'.

לטענת מ', בשנת 2012 נכרת בינו לבין המנוחה הסכם לפיו מכרה לו המנוחה את הזכויות שלה ברכוש המשותף של המבנה כנגד 70,000 ₪ - אותם שילם זה מכבר (להלן: "ההסכם עם המנוחה").

המשיבים 6-7, ה"ה מ' וד' כ' (להלן: "כ'"), קיבלו בירושה את דירת המנוחה, בהתאם לצו קיום צוואה שניתן ביום 1.6.14 (להלן: "צו קיום הצוואה"). צו קיום הצוואה הוגש לרישום, וכיום - הזכויות בדירת המנוחה רשומות על שם כ'.

ביום 15.5.14 הגיש המבקש את המרצת הפתיחה הנוכחית, במסגרתה ביקש כי יינתן פסק-דין הצהרתי לגבי זכויותיו ברכוש המשותף, כפי שנרכשו מידי המנוחה, מכח ההסכם עם המנוחה. כמו כן, הגיש מ' בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, אשר יורה על כך שכ' ושאר המשיבים, מנועים מלבצע כל דיספוזיציה לגבי דירת המנוחה, לרבות הרכוש המשותף הצמוד לה, עד אשר תוכרע המרצת הפתיחה.

ביום 18.6.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן סעד זמני. לדיון הופיע גם המשיב הפורמלי, מר אביטל עציון (להלן: "עציון"), וביקש להצטרף כמבקש נוסף להמרצת הפתיחה. לטענת עציון, הצוואה שנחתמה לטובת כ' אינה כשרה, דינה להתבטל וכנגזר מכך - הזכויות בדירת המנוחה אמורות לעבור לידיו, מכח חוק הירושה, בהיותו קרוב משפחה של המנוחה מהדרגה השלישית.

במהלך הדיון אף הודיע עציון על כוונתו להגיש תביעה לבית-המשפט לענייני משפחה, במסגרתה הוא יבקש לתקוף את צו קיום הצוואה לטובת כ', וכך הוא אכן עשה. ביום 19.6.2014, פתח עציון את תיק תמ"ש 37179-06-14, שם הגיש תביעה כנגד כ' ושאר המשיבים וביקש להורות על מתן צוי מניעה למניעת כל דיספוזיציה לגבי דירת המנוחה. הליך נוסף הינו תיק ירושה 70433 בפני הרשם לענייני ירושה בחיפה – שם הוגשה בקשה להורות על ביטול הצוואה – כאשר ביום 22.6.2014 ניתנה החלטה על העברת התיק לבית המשפט המוסמך לענייני משפחה. מכאן, שקיימת האכסניה המוסמכת לבירור טענותיו של עציון למול כ' בדבר תקפות הצוואה.

על הפרק כעת עומדת בקשתו של עציון להצטרף להליך כמבקש נוסף – בקשה אליה הצטרף מ' ואשר לה מתנגדים כ'. לאחר שקילת טענות הצדדים, עמדתי כי דין הבקשה להדחות.

תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת שני תנאים לצירוף שני תובעים לתובענה אחת, במועד הגשתה: התנאי הראשון הוא שהסעד אשר שניהם מבקשים נתבע בשל "מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות". התנאי השני הוא שאילו הוגשו שתי תובענות נפרדות, הייתה מתעוררת בהן "שאלה משפטית או עובדתית משותפת". לאחר שכבר מוגשת התובענה (כגון במקרה דכאן), כאשר מתבקש צירוף של בעל דין, בהתאם לתקנה 24 לתקסד"א, הצירוף יתאפשר אם נוכחותו של בעל הדין החדש "דרושה כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".