ה"פ 26054-01-13 26 פברואר 2015

1.בפני תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ביום 12.6.11, במסגרת ע"מ 38842-04-10 וע"מ 42122-10-10 (להלן: "הסכם הפשרה"), ביריבות שבין המבקשים לבין המשיב 1, וכן ביטול הסכם שומה, שנחתם בין המבקשים למשיב 2, ביום 27.6.11, אשר גובש בעקבות הסכם הפשרה שנחתם עם המשיב 1. (להלן: "הסכם השומה").

2.עילות הביטול הנטענות על ידי המבקשים נחלקות לשתי קטגוריות: האחת – עניינה ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו, מחמת הטעייה, כפייה ועושק, בהתאם להוראות סעיפים 15, 17 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"); השניה עניינה בעילת ביטול הנצמחת, לטענת המבקשים, כתוצאה משינוי מהותי בנסיבות, עד כי יהא זה בלתי צודק להותיר על כנו את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מקורו בשני הליכי ערעור שהוגשו על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בנוגע לשומות אזרחיות שנקבעו להם על ידי המשיבים.

במסגרת הערעור הראשון (38842-04-10) ביקשו המבקשים לתקוף את החלטת המשיב 1 להטיל על המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") כפל מס לפי סעיף 50 (א1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975) (להלן: "חוק מע"מ"), בסך 2,9078,030 ₪, לפסול את ספריה לשנים 2007-2008 ולהטיל עליה קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ. כפל המס אשר הוטל על המבקשת נבע מממצאי חקירה וביקורת שנערכו בספריה, בהם נתגלה כי קיזזה מס תשומות בגין חשבוניות מס שהוצאו לה שלא כדין על שם חברת "ס. ר. הולילנד ייבוא ושיווק בע"מ". הקנס שהוטל על המבקשת הוטל בגין ניהול ספרים בסטייה מהותית, בין היתר בשל חשבוניות שנתקבלו על ידה מאבו טרבוש וליקויים מהותיים נוספים. ההחלטה לגבי פסילת הספרים נקבעה בהצטבר הליקויים המהותיים שנמצאו וכן קיזוז חשבוניות שלא כדין על ידי חברת הולילנד.

במסגרת הערעור השני (ע"מ 42122-10-10), תקפו המבקשים את החלטת המשיב שלא להכיר למבקשת בניכוי תשומות של 20 חשבוניות מס שקיבלה מעוסק פלשתינאי, בשם אבו טרבוש (חשבוניות P), אשר נמצא כי הוצאו לה שלא כדין.

סכום החיוב עמד על 7,477,119 ₪. (כולל ריבית והצמדה נכון ליום 25.1.10).

סכום החוב הכולל של המבקשים למשיב 1 בהליכים האזרחיים עמד על כ-14 מיליון ₪ בקירוב.

אין חולק, כי המבקשים היו מיוצגים בהליכי הערעור דלעיל על ידי עורך דין ורואה חשבון, אשר חזרו ויזמו פגישות עם הגורמים הרלבנטיים במשיב 1, במטרה להגיע להסכם פשרה כולל.

בעקבות הסכמי הפשרה דלעיל, נחתם הסכם שומה, בין המבקשים למשיב 2, ביום 27.6.11.

4.טענו המבקשים, כי הם חתמו על ההסכמים בין היתר משום שהוטעו על ידי המשיבים לחשוב, כי רשות המיסים בישראל העבירה את כספי התשומות, נשוא החשבוניות הפלשתינאיות, לרשות הפלשתינאית וכי בעקבות העברת הכספים, כאמור, נגרם נזק רבתי לקופת המדינה. לטענתם, בדיעבד נתגלתה להם העובדה כי בפועל רשות המיסים הישראלית לא העבירה כספים אלו לרשות הפלשתינאית, וכי אלמלא אותה טעות שבעובדה הם לא היו מגיעים להסכמים עם המשיבה.

אשר לטענת הכפייה נטען, כי ההסכמים נחתמו מאחר והמשיב 1 הלך אימים על המבקש 2 (להלן: "המבקש") כי אם לא יחתום על ההסכמים, יוגש נגדו ונגד המבקשת כתב אישום חמור בגין ניכוי מס תשומות שלא כדין באמצעות חשבוניות אבו טרבוש (להלן: "פרשת אבו טרבוש"), וזאת, כפי שהתברר בדיעבד, אף על פי שלא היתה להם כל אפשרות מעשית לעשות כן.

המבקשים הוסיפו וטענו, כי סירובו של המשיב 1 להמציא לעיונם מסמכים להוכחה, כי רשות המיסים בישראל אכן העבירה את כספי מס התשומות לרשות הפלשתינית, גרם להם לנזק ראייתי עד כי יש לקבוע שנטל השכנוע רובץ לפתחו של המשיב 1 ולא לפתחם של המבקשים.

בסיכומי טענותיהם זנחו את עילת העושק.