ה"פ 24378-05-15 וולך נ' עמירון סי. טי. אל מימון והשקעות בע"מ,,16 בפני כב' השופטת רות לבהר שרון

1.בפני תובענה שהגיש המבקש, יצחק וולך (להלן: "המבקש"), בה הוא עותר כי בית המשפט יצהיר כי יתרת חובותיו למשיבה, חברת עמירון סי.טי. אל מימון והשקעות בע"מ (להלן: "המשיבה") עומדת על סך 143,000 ₪ בלבד, וזאת בניגוד לפסקי דין חלוטים המעמידים את חובו של המבקש למשיבה על סך של מיליוני שקלים. מדובר בהתדיינות ארוכת שנים בין הצדדים אשר גודשת את מסדרונות הערכאות השונות במשך למעלה מ-16 שנה.

2.תחילתו של הסכסוך בהלוואות שנתנה המשיבה למבקש בין השנים 1991 - 1994, בסכום כולל של 2,961,000 ₪, כאשר להבטחת החזר ההלוואות מסר המבקש למשיבה שיקים לביטחון, וכן חתם על "היתר עסקה", ועל כתב התחייבות.

3.לאחר ששילם 3,111,145 ₪, חדל להחזיר את חובו, ובעקבות זאת הגישה המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט מחוזי מרכז בלוד (ת"א 5810-08-07) ע"ס 11,781,780 ₪, נכון ליום 23.6.98, בצירוף מע"מ.

הנתבע שם (המבקש שבפניי) טען להגנתו כי ההתחייבות שלכאורה חתם עליה זוייפה, וכי חל הדין ההלכתי אשר אוסר גביית ריבית, ולכן למרות "היתר העסקה" עליו חתם, איננו חייב את הכספים הנתבעים.

4.בית המשפט המחוזי דחה את כל טענות ההגנה וקיבל את התביעה במלואה, תוך שהוא מסכם וקובע כי "שתי טענות הועמדו לדיון לפני, ובשתיהן קבלתי את עמדת התובעת [המשיבה כאן - ר.ל.ש]: אני דוחה טענת הנתבע כי המסמך ת/29 מזוייף, וכן אני דוחה טענת הנתבע כי לאור הפרשנות ההלכתית פטור הוא מתשלום הרווחים על הסכומים שקבל". ביהמ"ש חייב את המבקש לשלם למשיבה את סכום התביעה בסך 11,781,780 ₪ בצירוף ריבית בהתאם לכתב ההתחייבות עליו חתם, החל מיום 23.6.98 בתוספת מע"מ כדין, וכן אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.

5.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור ע"י המבקש לבית המשפט העליון (ע"א 3334/12). בית המשפט העליון דחה בפסק דינו מיום 12.6.14 את בקשת המבקש להגיש כל חומר נוסף, ודחה את הערעור לגופו תוך שהוא מציין כדלקמן:

"1. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קיבל את תביעתה הכספית של המשיבה נגד המערער. מדובר בתביעה שהתבססה על כתב התחייבות לעניין הלוואה שניתנה על ידי המשיבה למערער בשנת 1991. סכום ההלוואה עמד על כ-2.9 מיליון ₪. המערער החזיר את קרן ההלוואה בתוספת כלשהי אך לא את הריבית על פי המוסכם. כך לטענת המשיבה. בית המשפט דחה את שתי טענותיו של המערער: האחת, כי מסמך ההתחייבות זוייף, והאחרת כי אין עליו לשלם ריבית נוכח דיני הריבית במשפט העברי והיתר עסקה.

2. עיינו בטענות בכתב ושמענו טיעונים בעל פה. דעתנו היא כי אין בסיס להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, שכאמור דחה את שתי טענותיו של המערער. לעניין שתי הסוגיות שעמדו לדיון סמך בית המשפט על חוות דעת של מומחים. מכאן, שדין הערעור להידחות וכך אנו מורים. המערער יישא בשכר טרחה בסכום של 75,000 ₪".

6.ועתה, שב המבקש לבית המשפט בהמרצת פתיחה בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו "יתרת חובו של המבקש למשיבה הינה סכום סופי ומוחלט שאינו נושא ריבית כלשהי בסך 143,000 ₪".