ה"פ 23828-12-15 נוה - גד בנין ופתוח בע"מ ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' - פסקדין

1.לפני בקשת המבקשת להורות על צירופה כמשיבה בהליך זה. לטענת המבקשת, ביום 13.6.12 היא התקשרה בהסכם עם המשיבות 1 ו-2 (המבקשת בהמרצת הפתיחה) בהסכם לרכישת זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקות 44 ו-45 בגוש 6609 (להלן: "המקרקעין"). ביום 29.8.12 השלימה את תשלום מלוא התמורה וקיבלה את החזקה המשפטית במקרקעין. חרףה עובדה שחלפו 4 שנים מהשלמת העסקה, טרם התקבל מידי המוכרות (המשיבות 1 ו-2) אישור מעיריית תל אביב פי סעיף 324 המאפשר את רישום הזכויות על המבקשת.

2.המבקשות בהליך העיקרי (חברת נווה גד בניין וכורשבל בע"מ) עתרו בתובענה לסעד הצהרתי כנגד המשיבות 3 ו-4 (עיריית תל אביב ומי אביבים 2010 בע"מ), במסגרתה נתבקש בית המשפט להצהיר בין היתר, כי בהתאם לתעודת רשם המקרקעין שהנפיקה העירייה לכורשבל ביום 17.6.12 בגין המקרקעין, לא רבצו חובות לרבות חובות לתשלומי היטלי פיתוח, שכן בהתאם למצב העובדתי הרלוונטי העילה לחיוב בגין היטלי הפיתוח התגבשה רק לאחר פקיעת אישור העדר החובות, לאחר 15.12.12, דהיינו לאחר מועד מסירת החזקה במקרקעין לקונה. כן התבקש בית המשפט להצהיר כי ככל ורובצים על המקרקעין חובות בגין היטלי פיתוח, הרי שאלו אינם חלים על המבקשות ולפיכך על המשיבות 3–4 (כאן) לתקן את דרישות התשלום שנשלחו למבקשות ולהנפיקן על שם החייבים הנכונים – החייבים על פי דין.

3.לטענת המבקשת, במועד העניין מצויות דרישות חוב של המשיבות 3 ו-4 (עיריית תל אביב ומי אביבים), אשר הופנו למוכרות, המבקשות בתיק זה, לתשלום כתנאי למתן אישור העירייה. עמדת המבקשת, לפיה החבות בדרישות חוב אלה חלה על המוכרות ידועה והייתה נושא למספר תכתובות ביניהן בעבר, וחרף זאת לא מצאו המוכרות לנכון לצרף את המבקשת להליך, אשר דבר קיומו נודע לה באקראי.

4.לטענת המבקשת, היא חולקת מכל וכל על טענות המוכרות, לפיה העובדה שהיא הייתה המחזיקה והזכאית להירשם כבעלים של המקרקעין במועד ביצוע עבודות הפיתוח נשוא דרישות החוב של העירייה מכריעה כשלעצמה את ההליך. לדבריה, השאלה מי היה הבעלים או המחזיק של המקרקעין במועד ביצוע העבודות בפועל אינה חזות הכל, ולצורך ההכרעה בעניין זה יידרש גילוי מלא מצד המשיבה 3 ובכל מקרה היא צד דרוש לדיון בתובענה זו.

5.המשיבה 3 (עיריית תל אביב) בתגובתה, ציינה כי היא אינה מתנגדת לבקשת ההצטרפות.

המשיבה 4 (חברת מי אביבים) אף היא אינה מתנגדת לבקשת ההצטרפות של המבקשת.

ביום 17.8.16 ניתנה החלטת בית המשפט, לפיה בשים לב לעמדת המשיבות לעיל ובהעדר התנגדות מטעם המבקשות בהליך העיקרי, נעתר בית המשפט והורה על צירוף המבקשת להליך כמשיבה נוספת.

6.ביום 22.8.16 הגישו המבקשות בהליך העיקרי (המשיבות 1–2 כאן) בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת תגובתן לבקשת המבקשת להצטרף להליך שבכותרת. בקשתן נענתה כמבוקש, תוך שנקבע כי ההחלטה מיום 17.8.16 מבוטלת.

המשיבות 1–2 בדעה כי דין בקשת ההצטרפות להידחות. לטענתן בתמצית, הסכם מכר נחתם בינן לבין המבקשת ביום 13.6.12, בהתאם לו, עד למועד מסירת החזקה (29.8.12) יחולו המסים העירוניים עליהן כמוכרות וממועד זה יחולו על הקונה/המבקשת. לטענתן, הסעד העיקרי המבוקש בכתב התביעה הוא לקיים החלטה מנהלית ולהצהיר כי במועד מתן אישור העדר החובות (17.6.12) לא רבצו על המקרקעין חובות, לרבות חובות לתשלומי היטלי פיתוח. לשיטת המשיבות, המבקשת/הקונה מבקשת לגרור את הצדדים לסעד חדש אשר כלל לא נדרש בהמרצת הפתיחה ואשר כלל לא רלוונטי לענייננו, והוא כהגדרתה, הכרעה בשאלה "על מי חלות דרישות החוב".