ה"פ 2322-04-16 עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ

בקשה למתן צו זמני לעיכוב הליכי בוררות עד להכרעה בתובענה העיקרית.

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה.

כפי שנקבע בפסיקה, "צד להליך בוררות המבקש לעכב הליכי הבוררות נדרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי משקלם נושא עוצמה ניכרת" (רע"א 9609/11 ריאד אספניולי בע"מ נ' בן עזריה בע"מ, ס' 18 לפסק הדין).

לא מצאתי שהתקיימו התנאים כאמור למתן סעד זמני שמורה על עיכוב הליכי הבוררות.

מינוי כב' הבוררת, עו"ד מושקוביץ, נעשה מכוח סעיף הבוררות (ס' 22) בהסכם השכירות מיום 14/8/13, שהינו תקף, על סעיף הבוררות שבו. המינוי לא נעשה מכוח הסכם הבוררות הספציפי שנחתם בין הצדדים "בסיבוב הקודם" בפני כב' הבורר, עו"ד יפרח, שהסדיר את הליך הבוררות הספציפי שהתקיים לפניו. יש לציין, כי נעשתה פניה לכב' הבורר להבהיר את פסק דינו נוכח המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לאחר שניתן פסק הדין (ובגינה נפתחה הבוררות נושא בקשה זו) והלה לא ראה מקום בתוקף הסכם הבוררות הספציפי הנ"ל ופסק הדין שנתן בבוררות וכחלק ממנה, ליתן הבהרות לפסק הדין (אציין כי המבקשת לא נקטה כל צעד לתקיפת החלטה זו של כב' הבורר).

בנסיבות העניין נוטה הכף לקבל את עמדת כב' הבוררת, שלפיה טענת המבקשת היא טענת מעשה בית דין ויש לדון בשאלה האם העניין נדון והוכרע ע"י כב' הבורר יפרח בפסק הבוררות שנתן; ואין זו טענה היורדת לשורש הסמכות. טענת מעשה בית דין היא טענה שיש לטעון לפני כב' הבוררת וליתן לה להכריע בה (ראו רע"א 9583/10 בראשית יהלומים בע"מ נ' ב.י.נ.ו. יהלומים בע"מ (בפירוק), ס' 6 לפסק הדין).

יתר על כן, כפי שנקבע לא אחת, הגם שניתן להעלות טענת חוסר סמכות בפני בית המשפט במסגרת הליך ביניים, על פי רוב, על מנת שלא לסכל את תכליתה של הבוררות בבירור יעיל ומהיר של המחלוקת בין הצדדים, עדיף לשמור בירורה של טענה זו, ככל שיידרש, לשלב הסופי (ראו למשל רע"א 462/05 בית אוצר צפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור 2001 בע"מ ס' 7 לפסק הדין). כך גם במקרה זה. טענת המבקשת לחוסר סמכות הועלתה על ידה במהלך הבוררות ושמורה לה, אם וככל שיהא הדבר רלבנטי בסופו. בהקשר זה אציין, כי כעולה מפרוטוקול הדיון, במהלך ישיבת הבוררות מיום 29/10/15, המבקשת הסכימה למתווה פעולה שבו תתנהל הבוררות ותיטען טענת מעשה בית דין שתוכרע ע"י כב' הבוררת, תוך שמירת טענותיה לעניין הסמכות עד לאחר הכרעת הבוררת ולאורה (ס' 2 לפרוטוקול). אלא שבתום הישיבה ולאחר שניתנו הוראות ביחס לתיקון כתבי הטענות כדי להעלות ולמקד טענת מעשה בית דין, חזרה בה למעשה מהסכמתה זו והחלה לנקוט צעדים לביטול הבוררות.

בנסיבות העניין כאמור, גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שהנזק שייגרם לה, בדמות זמן והוצאות ניהול הבוררות, אינו משמעותי ומכל מקום, בוודאי שאין מדובר בנזק בלתי הפיך או נזק שאינו בר פיצוי. אציין בהקשר, כי מהחלטותיה של כב' הבוררת אף עולה, כי בדעתה להכריע בסוגיה כשאלה מקדמית.

נוכח כל האמור, מוצע למבקשת לשקול המשך ניהול התיק העיקרי.